בתי ספר מעוצבים הופכים לדבר שגרתי ואט אט בתי ספר רבים עוברים מהפך. בתי הספר הופכים מותאמים יותר ללמידה של המאה ה-21. בית הספר לבנות אל תורי הוא מקרה מיוחד שבו לבית הספר שימושים רבים ובהתאם לכך העיצוב שלו.
דווקא בימים של חוסר וודאות, בהם המתחים בישראל רק הולכים וגוברים, אני מוצאת שהעשייה שלי כמעצבת פנים ישראלית – יהודייה במגזר הערבי היא חיונית ובעלת ערך מוסף של דו קיום במיטבו. פרויקט שיפוץ בית ספר אל תורי הנמצא בשכונת אבו טור הערבית בירושלים, היא דוגמא מצוינת הטומנת בתוכה את הפעולות העיצוביות ליצירת מרחבי למידה במודלים חדשניים מחד, וערכים של דו קיום המושתתים על אמון, כבוד הדדי, הבנה ושיתוף פעולה מלא בין כל הגורמים המעורבים מאידך.
כמעצבת פנים המתמחה בסביבות עבודה ומרחבי למידה, בעלת תואר שני בלימודי אוריינות חזותית בחינוך, המובילה שינויים מבורכים בבתי ספר רבים בחברה הערבית בישראל, עיצוב מרחבי הלמידה בבית ספר אל-תורי בשכונת אבו טור הערבית ירושלים, הוא אחד הפרויקטים המרגשים ביותר עבורי. פרויקט המדגיש את משמעות קיומו של בית הספר עבור תלמידותיו והקשר החזק בינו לקהילה הנע באופן אינטילגנטי בין שמירת המסורת לבין חדשנות.
הפיכת בית הספר למקום המכיל את תלמידותיו
הכשרת בית הספר כמקום המכיל את תלמידותיו, ומקיים קשר הדוק עם הקהילה, מעבר לשעות הלימודים, נחוץ מאוד בהקשר למציאות ולסביבה בה חיות התלמידות. הסביבה מחוץ לבית הספר מאוד דלה ואינה מאפשרת שהות מיטבית ואיכותית עבור הילדות. במקרים מסוימים אף מהווה סכנה קיומית. על כן, הכרחי היה להתייחס ולטפל בשטחים הציבוריים של בית הספר, בדגש על מרחב הכניסה בשלב הראשון. זאת על מנת לאפשר מרחב שהייה נעים, משמעותי בעל תוכן ורלוונטיות עבור התלמידות, גם כמרחב לימודי פורמאלי וגם כמרחב משחק ופנאי בלתי פורמאל, לאחר שעות הלימודים.
לבית הספר הגעתי, כאשר המנהלת, אישה מרשימה בשנות השישים לחייה הזמינה אותי אליה. האמת היא שזה כבר כמה שנים טובות שאני עובדת בשדה החינוך במגזר הערבי. עבודתי מאוד מוערכת שם ועל כן, מנהלים רבים כבר מכירים אותי. כבר בפגישה הראשונה, נוצר בינינו חיבור. אני התרשמתי כי לפני עומדת דמות אינטליגנטית ומרשימה שעל אף שנותיה והוותק שלה במערכת החינוך, משוועת בכל ליבה לשינוי אמיתי הכולל בראש ובראשונה, שינוי מבני בכל דפוסי הלמידה, הגמשת הפדגוגיה וכמובן שינוי המבנה, עיצוב ותכנונו מחדש, תוך התאמתו לצרכים של קהילת בית הספר.
מאוד התרשמתי מחוכמתה האדירה הניחנת ברגישות, עדינות והכלה גדולה. המנהלת אשר צמחה מהחינוך השמרני והמסורתי, הבינה באופן נהיר, כי על מנת לעזור לתלמידותיה ולהכין אותן לעולם כנשים ברות השפעה בעלות שאיפות ויעדים למימוש, עליה לשנות מהיסוד סדרים שהיו נהוגים קודם. כלומר היא הבינה כי בית הספר נדרש לשינוי יסודי, פדגוגי ונראותי כאחד.
עיצוב המותאם לחברה מסורתית
יחד עם זאת, ברוב רגישותה, הבינה המנהלת, כי אינה יכולה להפוך את בית הספר למשהו אחר בבת אחת. היא העלתה בפני את המורכבות לצד ההבנה כי רבות ממורותיה הוותיקות, יתקשו להכיל שינוי קיצוני, ועל כן, יהיה עליה לערוך את השינוי באופן הדרגתי, ולאפשר לאותן מורות וותיקות, המקיימות דפוסים מסורתיים, להרגיש בטוח במרחב החדש ולהכיל את השינוי בקצב הנכון להן.
תהליך השיפוץ היה תהליך עבודה רחב ממדים בחסותה של עיריית ירושלים ותהליך מרתק ומרגש ביותר עבורי מכמה סיבות: ראשית, משום שהמנהלת פעלה ממקום של רצון אמיתי לשינוי פדגוגיה ומבנה גם יחד. ועלכן הייתה קשובה ומוכנה לתהליך במלואו. דבר שכלל אינו מובן מאיליו, ביחס למעמדה בחברה הערבית וגילה המבוגר, היא הייתה נכונה לקבלת ביקורות בשיח פתוח ומכיל עם המון אהבה. שנית, תהליך העבודה היווה דוגמא חיה ונושמת לדו קיום במיטבו. השיח שהתנהל היה בעברית ובערבית גם יחד. על מנת ללמוד עוד את השפה דרשתי שהשיח יהיה בערבית תחילה עם תרגומי מילים לעברית. חשוב היה לי להיות חלק מתוך כל התהליך ולא רק צופה מהצד.
מעבר לעבודתי מול מנהלת בית הספר, העבודה כללה שיתוף פעולה הדוק ופורה עם החברה הקבלנית ממזרח ירושלים, וכמובן, עבודה עם הנגר שגם הוא ערבי, תושב המדינה, איש מקסים עימו אני עובדת כבר שנים ומרגישה איתו בת בית. במהלך השיפוץ הגעתי פעמים רבות לבית הספר לפקח, ולראות את ההתקדמות. הרגשתי שם כבת בית המגיעה למקום בטוח ואוהב.
בתי ספר מעוצבים נותנים חווית למידה אחרת
בסיומו של הפרויקט ישבתי לשיחה אינטימית אחת על אחת. המנהלת ואנוכי, דיברנו על כל הסוגיות הרגישות והעדינות הנמצאות בין כל הצרכים הרשמיים. שיחה אינטימית שאגב התאפשרה רק כתוצאה מחיבור אמיתי נטול מנירות וסיסמאות. המנהלת העלתה בפני את המורכבות של זיקת בית הספר לשכונה, לקהילה. שכונת אבו טור היא לא שכונה קלה, שכונה סוציואקונומית נמוכה. חברה שמרנית, המשמרת בתוכה ערכים פטריארכליים, מסורת ודת. במציאות כזו, מקומן וכוחן של הנשים, נמצא בתחתית הסולם. תפקידה של האישה מסומן וידוע מראש. היא אף סיפרה לי כי הופעתה החילונית, נטולת כיסוי הראש, נראית זרה לחלוטין בנוף המוכר שם ועל אף המורכבות שבעניין, היא נשארת איתנה בהופעתה החילונית, דבר המעיד וזוקף לזכותה את היותה דמות מעוררת השראה, בעלת אג'נדה משלה, שאינה נכנעת לתכתיבי המסורת והדת.
מעבר לכך למורכבות של הקהילה המאופיינת כחברה שמרנית דתית חברה בה ניכרים בה פערים תהומיים ביחס לטכנולוגיה וקדמה. אלו באים לידי ביטוי בתשתית אינטרנטית לקויה ובחוסר השכלה טכנולוגית. כך שגם אם יחולקו לבתי התלמידות מחשבים, לא תהיה בזה שום תועלת מאחר והבית לא יודע לתמוך בזה ברמה הכי בסיסית.
הבית לא יכול לתת לתלמידות כלים מתקדמים ובית הספר תופס את המקום
באופן עקרוני, נראה כי הבית לא יכול להכיל את הקדמה. מאחר והערכים עליו הוא מושתת נוגדים את ערכי הקדמה והטכנולוגיה. הבית לעיתים יכול להוות בעיה היות ואינו תומך בלמידה, משום הפערים ההשכלתיים שיש להורים. במובן מסוים, הצוות החינוכי הבין כי חובתו של בית הספר לדאוג לתלמידותיו פשוט כי אין מישהו אחר שיעשה זאת. על כן, בית הספר מהווה מסגרת תומכת ועוטפת על כל הרבדים הן עבור התלמידות והן עבור הבית עצמו. הוא דואג לטפח ולהשלים את כל הפערים איתם מגיעות התלמידות מהבית. בעדינות ובמלוא הכבוד והרגישות, בית הספר שם לעצמו מטרה, לחנך את תלמידותיו לזהות אישית, ללומדת סקרנית, עצמאית השואלת שאלות ושאינה מקבלת את הדברים כמובן מאיליהם, בוודאי שבהקשר לימודיים, אך אט אט הדברים מחלחלים גם למעגלים רחבים יותר והמטרה כי התלמידות יצאו לחיים עם שאיפות, אג'נדה משלהן וזהות אישית מגובשת"
שיפוץ בית הספר כלל את קומת הכניסה ושלוש כיתות הלימוד. היה זה שיפוץ יסודי שטיפל קודם כל בתשתיות ובהזנחת המבנה ולאחר מכן בהתאמתו לפדגוגייה מותאמת למציאות העכשווית.
בעיני תהליך זה היה מרגש אף יותר כי מעבר לשיפוץ עצמו. הרגשתי כי באמת עשיתי משהו טוב עבור הילדות המגיעות ממקום מאוד דל בכל הרבדים. וכי בית הספר הוא מקום מכיל ובטוח, העוטף אותן ומהווה להן מקפצה לעתיד טוב יותר.
