"אמא את חייבת לראות את הסדרה הזאת!!! את מ'זה תאהבי את העיצוב ושילוב הצבעים, זה סוג של פנטזיה, מי שחשב על זה הוא פשוט גאון. אמא זה בול בשבילך."
סדרת הדרמה הקוראינית, משחקי הדיונון, שמשודרת בנטפלקיס, הפכה בין לילה לאחת הסדרות הנצפות והמדוברות בכל בית, ונושא לשיח בכל מדיה אפשרית. אז התיישבנו לראות גם אנחנו, בן זוגי ואני, כמו אלפים אחרים. שניות ראשונות של הלם שפה וקודים תרבותיים שאינם מוכרים שטפו אותנו מכל עבר, מנסים לעכל את המוטיבים נטולי הגלם ההוליוודי, לתרגל הנאה מקודים אחרים האוחזים בנרטיב שונה להפליא מכל אלו שהכרנו קודם.
לאחר התאוששות קלה, הכרות עם השחקנים בשמם המספרי, ולאחר שמיקמנו עצמנו גם אנחנו, ללא מילים, כשחקנים וירטואליים בעלי שם תלת ספרתי, הנעים במרחב אפשרויות בלתי אפשרי בעליל, המתנו גם אנחנו, כמו יתר השחקנים, בציפייה כוססת ציפורניים ונשימה מהירה, למשחק הראשון.
אז נכון שמרגע שהשחקנים מתעוררים באולם השחקנים, אנו עדים לחווייה אחרת של שילוב צבעים, המועצמת למראה דמותם של השומרים לובשי סרבלי הפוקסיה העזה ועטויי מסכות שחורות, מוחקות הפנים המותירות אותן שטוחות וחסרי חשיבות, תוך שמסמנות אותן בצורה גאומטרית פשוטה.
הצבעים גורמים לצופה לאי נוחות
שילוב הצבעים של פוקסיה עזה בקונטרסט עם השחור הדרמטי, על רקע הגוונים האפורים כחולים של אולם השחקנים, מתחילים לחלחל בנו, את תחושת האי נוחות, מעט פסיכודלית, כשבאופק מסומן כאב הבטן הקרב ובא. ואף על פי שהמשחק הראשון בסדרה "דג מלוח" פותח בפנינו אפשרויות מרהיבות לשילובי צבעים ססגוניים הלקוחים מעולם הילדים, בעיני, רגע השיא של הסדרה, אותו רגע מכונן, שישאיר אותנו פעורי פה בדיוק כמו השחקנים המתהלכים ספק בהלם, ספק חסרי אונים, תוך שמנסים לספוג את כל המראות השוטפים אותם מכל עבר, הרגע הזה שיגרום גם לנו להתפעל ולהחסיר נשימה ובד בבד לשאול את כל השאלות שצריכות להישאל.
אותו רגע המכנס בתוכו את הנרטיב, את השורה התחתונה, את הבום הענק שלשמו התכנסו, את השאלה המציקה לגבי ערכים או אובדנה של חברה. דקה 41! זוהי הסצנה בממשחק הדיונון, בה נחשפים השחקנים לראשונה לפנים המבנה הפנטסטי. "וואוווווו" אני שומעת את בן זוגי. "תראי איזה דבר!, גאוני מי שחשב על זה! זה מטורף, תראי כמה צבעעעעע! תחשבי איזה דבר מופלא זה לעצב כזה בית ספר, ככה בדיוק, עם אותם שילובי צבעים…"
דבר מופלא לעצב כזה בית ספר, עם אותו שילוב צבעים
אוי ואבוי ואבוי ואבוי!!! לחשתי המומה, ומיד כשהתעשת, פרשתי את משנתי בנושא. כאחת שחיה את עולם הצבע ונושמת אותו, עוסקת בשילוב צבעים באופן שבשגרה, היה לי ברור מיד מדוע העתקת המראות הללו, כפי שהם, לתוך תכנון מרחבי למידה, עיצוב בתי ספר ושיפוץ מוסדות חינוכיים, יהיה ביג NO מוחלט, הנשען כמובן על הבנה מעמיקה של עולם הצבע, היסטוריה ותולדות האמנות. אז מה יש בשילוב הצבעים הפנטסטי הזה לכאורה ומה בינו לבין תכנון מרחבי למידה?
- צורת המבנה הכללי – סצנות המבטים על המבנה, התהלכותם של השחקנים בסדר מופתי, שילובם של השומרים לובשי סרבלי הפוקסיה, כל אלו, מחזירים אותנו הישר לתוך יצירתו של מאוריץ קורנליס אֶשֶר "יחסיות". אֶשֶר היה אמן הולנדי מזרם הסוראליזם שהתפרסם בעבודות הגרפיקה שיצר. ביצירתו "יחסיות" הוא מתאר עולם פרודקסלי, נטול כללי כוח המשיכה. היצירה מתארת מבנה בעל קשתות, מחולק בגרמי מדרגות בלתי אפשריים, המובילים לשום מקום, בהם נעים הדמויות ללא פנים, שנראות אחידות בלבושן. ואף על פי שיצירה זו היא הדפס אבן בשחור לבן, היא מתעוררת לתחייה, במלוא העוצמה, כמוטיב מרכזי בסדרת הדרמה משחקי הדיונון. שם נעים השחקנים מאולם השהייה למגרשי המשחק ובחזרה, תוך שבדרך מאבדים חיים. כאמור נעים לשום מקום מוחלט.
- שילוב צבעים – צבעי המבנה והסצנה כולה הם ורוד, צהוב, כחול: הקירות והפתחים הצבועים בוורוד וצהוב וגרמי המדרגות הצבועים בכחול. צבעים אלו מועצמים באמצעות שורות השחקנים לבושי הטרנינג הכחול הנעים במדרגות לשום מקום ובאמצעות השומרים המנקדים את הסצנה בכתמי פוקסיה עזים הבולטים לנוכח הקונטרסט של פניהם עטויי המסכות השחורות. ארבעה צבעים בלבד ממלאים את הסצנה, לא יותר וגם לא סתם. ארבעת הצבעים הללו מזכירים לנו מיד את רביעיית צבעי היסוד של הדפוס – CMYK .
בחירת צבעי יסוד מלכותיים, קרים ונטולי חיים
Cyan הוא הצבע התכלת הבוהק, Magenta, לא אחר מהוורוד המסנוור, Yellow צהוב ואחרון חביב הוא צבע המפתח Key, אנו מכירים אותו כצבע השחור. הבחירה בארבעת צבעי היסוד הללו כמפתח לסדרה כולה, היא לא סתמית בעיני. מראש, ארבעת צבעי היסוד של המדפסת כלעצמם, הם צבעים מלאכותיים, קרים ונטולי חיים. בסצנה, הם מוגשים לנו ללא וויסות או עידון, אלא כך, כפי שהם בשיא עוצמם. וכדי להעצים את הקור ואת התחושה שמדובר באשליה או בחוויה פסיכודלית, נחסכת מעיני השחקנים ומעיננו, אורה של התאורה הטבעית החודרת למבנה. שהרי המבנה הוא בעצם מבנה תת קרקעי הנמצא מתחת לאדמה. במקום זאת, מואר המבנה בתאורות ניאון לבנות עד כחולות, אשר מעצימות את תחושת אי הנוחות, וגורמות לצבעים לאבד יותר את חיותם ולהפוך לחוויה מנוכרת ולא טבעית. נרשם כאב בטן שהולך ומתגבר.
השפעת התאורה על שילוב הצבעים
ישנה זיקה מובהקת בין קיומה של תאורה לבין נראותם של הצבעים על פני השטח. בחירה בתאורת הניאון הקרה בסצנה זו ובכלל לכל אורכה של הסדרה, אינה מקרית ותפקידה בגדול, להעצים את הניכור והעדרם של החיים וחוסר האנושיות. אז כדי להבין מה קורה כאן, כמה מילים על טמפרטורת האור. טמפרטורת האור משפיעה באופן ישיר על האווירה בחלל המואר. הטמפרטורה נמדדת ביחידות K קלווין. אלו משקפות את היחס לצבע מקור האור, כאשר הסקלה נמתחת מנקודת האור החם ביותר המשול לאורו של הנר ועד לנקודת האור הקרה ביותר המשולה לאורו של תחילת הבוקר. גופנו מושפע מאורו הטבעי של היום, לא סתם גופנו רגיל להתחיל את היום רענן ומלא בכוחות, ובערב, כאשר השמש שוקעת, גופנו אט אט פורש מפעילות ומתעייף עד שבסופו של יום אנו נרדמים.
לצבע ולתאורה יש חשיבות גדולה בעיצוב מרחבי לימוד וסביבות עבודה
הבנת סוגיית טמפרטורת האור משמעותית ביותר בבואנו לתכנן סביבות עבודה, מרחבי למידה ועוד. בגדול, כאשר נרצה לתכנן מקום המעודד לעבודה עירנית ואנרגטית, נשתמש בטמפרטורת אור גבוהה יותר, כלומר 4000 K ומעלה. וכאשר נרצה למתן את הפעילות, עד כדי הרפייה מוחלטת, נשתמש בטמפרטורת אור נמוכה 3000 K ומטה. אז הבחירה בתאורת הניאון הקרה בסצנה הזו ובכלל, תומכת קודם כל בנרטיב: השארת השחקנים ערים וערניים על אף התנאים הקשים. אך מעבר לזה, השימוש בטמפרטורת האור הגבוהה, גורמת לצבעים הלא טבעיים מלכתיחלה, להראות צורמים להפליא.
אז איך בכל זאת אפשר לאמץ את שילוב הצבעים של הסצנה למרחבים קצת יותר אנושיים? לשלבם במרחבי למידה ותכנון מוסדות חינוך? הסוד הוא במינון וכמובן בתאורה. דהיינו אם היינו שוטפים את אותם צבעים בעוצמת תאורה טבעית מרוככת, ומכוונים את הצבעים, מדייקים אותם לצבעים קצת יותר חמימים, היינו מקבלים חוויה אחרת, המרפא בראש ובראשונה את כאב הבטן המועצם ונותנת לנו לנשום לרווחה. דוגמא נהדרת לכך, ניתן למצוא במסגד הוורוד – נאסיר אל מולכ שבשירז, איראן. ארכיטקטורה יוצאת דופן ומופלאה של מבנה בעל כיפות וקשתות, המאפשרת לאור הטבעי לשטוף את המבנה כל בוקר ולצבוע את כולו בצבעים וורדים וחיים.
View this post on Instagram
ומה בבתי בספר? תכנון מופלא של חצר בית ספר יסודי בסין, בתוך נוף אורבני, עד כדי תעשייתי, מבנה בית הספר הופך ליצירת צבע משמחת ומעוררת חיים. בדיוק כמו בסצנה, נצבע כמעט כל מרחב החצר בצבעי וורוד, המרפסות הצופות אל החצר נצבעות בצהוב בננה ותלבושת הילדים היא לא אחרת מאשר כחולה. אך בניגוד לסצנה, מיקומה של החצר היא בסביבה הטבעית, פתוחה אל כיפת השמיים, כך שאורו הנפלא של היום שוטף את הצבעים ומרכך אותם ובאחת מייצר חוויה נפלאה שגורמת לנו לרצות ולשהות במרחב יחד עם התלמידים עוד ועוד.
חצר המשולשים הוורודה – בית ספר בסין
