כאשר אנו נפגשים עם המונח סביבות למידה, ישר מצטייר במוחנו מרחב לימודי צבעוני, המאפשר למידה במגוון סגנונות. אולם סביבת הלמידה היא הרבה יותר מאשר אוסף אלמנטים צבעוניים. סביבת הלמידה מהווה טקסט חזותי בפני עצמו, המאגד אוסף של ערכים וסמלים. כאשר אנו נדרשים להתייחס לסביבות הלמידה באופן מקצועי, הכרחי, הבנת התשתית לכך, הבנת המונח הבסיסי: אוריינות חזותית כמניע לפעולה.
אם בעבר מרחב הפעולה שלנו, היה בעיקרו מרחב מילולי, כיום מרחב הפעולה המשמעותי שלנו הוא המרחב חזותי. מרחב הפעולה החזותי התגבש כמרחב פעולה משמעותי, עד כי תחום הסמיוטיקה (חקר מערכות סימנים ותפקודם בתרבות) שפותחה בראשית המאה העשרים על ידי הבלשן הצרפתי , פרדיננד דה סוסייר, התרחב במרוצת השנים, וכיום, טקסט מכוון גם עבור מסרים שאינם מילוליים (כהן, בן פשט, & ברקוביץ', 2006)
כבר בסוף שנות התשעים טענו VAN & KRESS בספרם "קריאת דימויים חזותיים – הדקדוק של העיצוב החזותי" כי הסביבה שלנו המוגדרת כסביבה סמיוטית טעונת משמעויות, עברה באופן דרמטי, מסביבה שנשלטה בעיקרה על ידי השפה המילולית לסביבה פתוחה המקיימת בתוכה אופנים נוספים של תקשורת בעיקר תקשורת חזותית Van & Kress) , 1996). כיום המילה הכתובה איבדה מכוחה לגמרי, בכל הנוגע לערוץ תקשורת. לראייה רשתות חברתיות המושתתות על דימויים חזותיים.
במציאות בה הערוץ החזותי הופך להיות ערוץ תקשורת עיקרי, גובר העיסוק בהגדרת המונח "אוריינות חזותית". מונח זה מוגדר כיכולת להבין ולפענח מסרים חזותיים, כמו גם לייצר, להביע ולהעביר מסרים כאלה. (כהן, בן פשט, & ברקוביץ' 2006: שליטא, פרידמן & הרתאן, 2011). המונח "אוריינות חזותית" הועבר לתחום החזותי כבר בשלהי שנות השישים. דבר זה הצריך הרחבה של הגדרת המושג טקסט. ההשלכה המרכזית של הרחבת המושג טקסט היא שבמושג זה, הכוונה היא לכל התחומים החזותיים האפשריים כגון מפות, טבלאות, תכני גוף, מחשב, אינטרט ועוד (שליטא, 1988).
משמעות האוריינות החזותית ביחס לסביבות למידה
כיום ילדינו חיים במציאות שבה למרחב החזותי השפעה ניכרת על חייהם. קיומו של המרחב החזותי כמרחב עיקרי קשור בקשר הדוק להתפתחות הטכנולוגית האדירות, התפתחות אשר מציינת את עולמנו כעולם דיגיטלי . זהו מרחב אינטנסיבי שלא לומר עיקרי עבור ילדינו. מרחב אשר מכתיב קודים אחרים לגמרי ביחס לזמן, למקום ולמרחב. אולם העובדה כי ילדינו חיים במציאות טכנולוגית עשירה, מיומנים בהפעלת הטכנולוגיות, אינה מבטיחה להם את הכלים להפעלת שיקולים אוריניים ביקורתיים ואסתטיים שישמשו אותם בייצור קריאה ופענוח של חומרים חזותיים שהם עצמם יוצרים.
לכן, לאור המציאות הקיימת, גוברת הידיעה, כי מחובתו של בית הספר לטפח את האוריינות החזותית המאפשרת את הכלים ליצירת דימויים חזותיים המאפשרים למידה. (שליטא, פרידמן & הרתאן, 2011). בהקשר זה ניתן לומר, כי בעידן הפוסט מודרני, מרחב התקשורת החזותית הוא בעל תפקיד משמעותי כך שהתרבות החזותית הולכת ותופסת את מקומה של "התרבות הכתובה". על כן הכרחי הוא להכשיר מורים וללמדם מיומנויות של אוריינות חזותית שהרי הן משמשות כלי בעל עוצמה ללמידה והוראה לפיתוח חשיבה יצירתית, ביקורתית ועצמאית (בקלש, תש"ס: כהן, בן פשט, & ברקוביץ, 2006).
המונח למידה חזותית בבית הספר מתמקד בשלושה תחומים עיקריים:
- פיתוח קריאה ביקורתית של טקסטים חזותיים . דהיינו הכשרת קהילת הלומדים (צוות חינוכי/תלמידים) לקריאת מסרים חזותיים וייצור טקסטים חזותיים
- שילוב חומרים חזותיים בלמידה – הן באמצעות תכנית לימודים מתוכננת ומובנית והן באמצעות חומרי הלמידה הקיימים. שימוש נכון יביא ליצירת מסגרת מושגית העוסקת בנושאים חזותיים כגון פענוח מסרים של תמונות, מודעות פרסומת, סרטים, גופים תלת מימדים וחפצים.
- בחינה מחודשת של סביבת הלמידה כסביבה חזותית על מסריה. סיור בבתי הספר מעלה עדיין תמונה עגומה של עומס בטקסטים חזותיים המתנגשים זה בזה ומחטיאות למטרות של האוריינות החזותית. על כן הכרחי הוא חקר תחום האוריינות החזותית עבור אנשי החינוך שכן למידת תחום זה, תסייע להתמקד בקריאת המסרים שהסביבה הלימודית החזותית מעבירה. (כהן, בן פשט, & ברקוביץ' 2006: שליטא, פרידמן & הרתאן, 2011).
משמעות הסביבה החזותית כסביבת למידה בית ספרית כחלק מההתפתחות של הילדים
המפגש הראשון של האדם עם ה"המקום" נעשה על ידי המראות שקולטות עיניו. החוויה החזותית מיתרגמת אצלו לחוויה משמעותית הקשורה לעולמו הפרטי. לאור זאת, ניתן להבין כי הסביבה בה שוהה הילד, הסביבה הלימודית והביתית כאחד, משפיעה באופן ניכר על התפתחותו הן כאדם והן כלומד (כהן, בן פשט, & ברקוביץ' 2006).
בית הספר כמקום מפגש של התלמידים עם החברה מחד, ועם הממסד מאידך, מהווה סביבת למידה בה מבלה הילד שעות רבות מזמנו (אמר & אברהם, 2009). על כן קיים הצורך ליצירת סביבות למידה חזותיות שיסייעו להתפתחותו הקוגניטיבית והרגשית, שכן למרחב הפיזי והחזותי משמעות רבה בביטוי תפיסות, תכנים ומסרים (כהן, בן פשט, & ברקוביץ' 2006).
סביבת למידה חזותית מתקיימת מהמראה הראשון שאנו רואים עם כניסתנו לבית הספר. בסביבה זו מתרחשות פעילויות של הוראה ולמידה כמו גם חוויות חברתיות. הסביבה הלימודית החזותית כטומנת בחובה פרשנויות ומסרים, מייצגת ומשקפת את ערכיו של בית הספר ואת סגנון החיים הנהוג בו. דהיינו כל אובייקט, בין אם זה אובייקט ארכיטקטוני ובין אם זה חומרי למידה תלויים על הקירות משמש כבבואה להוויה הבית ספרית (שליטא, פרידמן & הרתאן, 2011). אמר ואברהם מדגישים כי שניתן לראות בטקסטים החזותיים של בית הספר כמבטאים את יחסו של הממסד ושל מערכת החינוך כלפי התלמידים. (אמר & אברהם, 2009).
על כן, בבואנו לייצר סביבת למידה, בין אם אנו חלק מהצוות החינוכי ובין אם אנו מעצבים חיצוניים, עלינו לעשות זאת על בסיס הבנת המונח אוריינות חזותית. הבנת המונח, תאפשר לנו בשלב הראשון, לשאול את השאלות הנכונות לגבי הצרכים, אופיו של בית הספר, מטרות וכיוב'. אלו יניחו את התשתית ליצירת סביבת למידה אפקטיבית, בה לצוות החינוכי ברור מהו הטקסט החזותי שעל סביבת הלמידה לייצר, ובהתאם לכך לעצב את הסביבה. ואילו, לתלמידים מצד שני, ברורה קריאת השפה של הטקסט החזותי המוגש להם כסביבה לימודית.
