למידה מחוץ לכיתה היא אחד הדברים שאנו למדים ממשבר הקורונה. חל שינוי ביחס לאופי הלמידה המתבקשת, יהיו אלו שילוב הלמידה מרחוק המבוססת טכנולוגיה ותשתיות תומכות. תשתיות שהופכות להיות כחלק בלתי נפרד מהמערכת הבית ספרית. כמובן הנכחת הטבע כגורם משמעותי בחיי בית הספר ובחיי היומיום של הלומדים. תכנון מרחבי למידה מחוץ לכיתה, מרחבי למידה החולשים על המרחבים הטבעיים יהוו חלק בלתי נפרד מהתכנון השלם של בית הספר. הן מבחינה ארכיטקטונית והן מבחינת רעיונית ופדגוגית.
אניח לרגע את הלמידה ההיברידית, למידה מרחוק ונפלאות הטכנולוגיה בצד. אניח אותם כדי לדון בחשיבותו של הטבע כגורם מהותי ללמידה ולהתפתחות הלומד. לפני כמה שנים, בעת לימודי התואר השני שלי, חקרתי את הקשר שבין ארכיטקטורה לפדגוגיה. בהקשר לכך, ניסחתי קווים לדמותו של תכנון בית הספר העתידי. בין כל העקרונות עליהם דנתי, עלתה החשיבות הרבה כבר אז, לשילוב הטבע בלמידה בכלל ולפיתוח לומד בריא בנפשו בפרט.
במציאות בה התכנון האורבני חולש ונוגס משטחי הטבע והירוק. נראה כי הריחוק שלנו מהטבע, המתעצם לנוכח חוויות טכנולוגיות המקבעות אותנו לכסא. ריחוק שהפך להיות טבעי עד כאב. Louv מתייחס בספרו "הילד האחרון ביער" (2005) להשפעה של הריחוק מהטבע על חיינו. בספרו הוא תבע את המושג "הפרעת חוסר טבע" אשר השתרש בתרבות ככינוי למחסור בטבע בהתפתחות הילד. לדבריו שינוי עמוק מתחולל בקשר בין הילדים לבין הטבע. טענתו היא כי יש חשיבות רבה לחשיפת הילדים אל טבע. לדבריו, מחקרים רבים מראים כי ההשפעה החיובית של השהייה בחיק הטבע אינה מסתכמת רק בבריאות הפיסית. אלא הם מצביעים על הקשר שבין השהייה בטבע לבין שיפור ניכר בשיעורי הפרעות חוסר קשב, ריכוז והיפראקטיביות, בכושר הלימוד, ביצירתיות ובבריאות הנפשית והרגשית (,Louv 2005).
למידה מחוץ לכיתה הפכה לצורך קיומי וחברתי
יש אומרים כי הקורונה שפרצה לפני שנה לערך, באה ללמדנו דבר או שניים. אני טוענת שהקורונה באה לחדד ולהאיץ התרחשויות שכבר החלו ללא קשר לקורונה. לראייה בחינת המקרה שאתאר בהמשך. במהלך הקורונה, הטבע התגלה לנו במלוא עוצמתו, אכזר ומופלא כאחד. כמיהתנו לפשטות וחופש תנועת המרחב הזכירה לנו את יתרונותיו הרבים, ואת הזיקה האדירה של הטבע לחינוך. הקורונה דרשה מאתנו התבוננות מחדש על מבנה בית הספר המתייחס לשטחים הטבעיים כחלק בלתי נפרד ממנו. הן בבחינת קונספט רעיוני והן בבחינת תכנון ארכיטקטוני מקיף וחכם.
לפני עשור, בעת לימודי התואר השני שלי בחנתי את הנושא מקרוב. כבר אז נראה לי המקרה שבחנתי נפלא ביותר ואותנטי לגמרי. ואיכשהו מתגלה לי היום כרלוונטי וחי מתמיד. בחנתי את חשיבות הטבע בהקשר ללמידה דרך מרחבי למידה החוץ כיתתיים. מרחבי למידה שנבנו אז בבית הספר "חוט השני" במודיעין. בזמנו כתבתי כי בית הספר "חוט השני" מהווה דוגמא למסגרת המיישמת בתוכה פרקטיקה חינוכית המאפשרת למידה מחוץ לכיתה. תוך חיבור ודיאלוג התלמידים עם הטבע (האמת היא שהדבר נכון גם היום).
"הפרעת חוסר טבע" אשר השתרש בתרבות ככינוי למחסור בטבע בהתפתחות הילד
כחלק מהחזון החינוכי של בית הספר, מופעלת בו כבר כמה שנים תכנית תל"ן בשם חווה אקולוגית. הרעיון העומד בבסיס תכנית זו הוא חיבור התלמידים אל הטבע באמצעות הקמה של גינה בית ספרית ותחזוקה על ידי המדריכים ותלמידי בית הספר באופן שוטף ובמסגרת שיעורים. מסגרת שחובקת בתוכה משנה חינוכית שלמה המעמידה את האדם כחלק מהטבע תוך יחסי הדדיות וכבוד. הצלחתה של התוכנית הביאה את מנהלת בית הספר ריטה בן אהרון, דאז, יחד עם מנהל "חוה ואדם" דאז איציק גזיאל להקמתו של ה"בוסתן", שהוקם במרחב החצר האחורית של בית הספר.
עד אז הייתה החצר נטושה ומוזנחת. ה"בוסתן" שימש כמרחב אקולוגי לימודי, שנבנה מתוך הבנת נתוני הסביבה וניצול המקורות הטבעיים שבה. גזיאל התייחס לתכנון הבוסתן והקמתו כאל סביבה טבעית. סביבה טבעית המאפשרת את מפגש הטבע עם האדם על רבדיו השונים, באופן התורם להתפתחות התקינה של האדם. במרחב פוזרו שלוש כיתות חוץ המאפשרות למידה בטבע, עמדות תצפית גבוהות המאפשרות תצפית על המתרחש בבוסתן: על הצמחייה, ציפורים ובעלי חיים המגיעים לאזור.
עיצוב מרחבי למידה החוץ כיתתיים, נעשה בקפידה ומתוך הקשבה לצרכים של קהילת בית הספר. בחירת הצמחייה, מיקומה ותכנון המרחב כולו נעשו מתוך שיקולים הנוגעים לדיאלוג האדם עם הטבע. דהיינו, קיומה של קהילה במרחב טבעי תוך שימורו והמשך קיומו. ה"בוסתן" שימש כמרחב פתוח המאפשר כניסה חופשית של תלמידים לכל אורך היום לצד שהייה במסגרת שיעורים מסודרים המתוכננים כתוכנית שבועית. המתקיימים בכיתות החוץ.
מרחב למידה חוץ כיתתי בבית ספר חוט השני במודיעין
פרישתו המרחבית של הבוסתן מצביעה על פיזור מוקדי עניין ללא סדר היררכי. בהקשר זה ציין בזמנו גזיאל כי הפרטים בבוסתן לא נערכו במבנה תבניתי סדור באופן בו אנו רגילים, אלא ביטאו את עיקרון הכאוס הקיים בטבע ובכך הם בעצם משקפים הרמוניה ושלמות בדיוק כשם שהטבע מגלם זאת. השבילים המפותלים בכל שטח הבוסתן יוצרים מסלול מעגלי ללא התחלה וללא סוף. לבסוף, מתקבל מבנה הסתעפותי המאפשר לתלמיד לנוע במרחב במגוון שבילים על פי בחירתו האישית. החופש לנוע במרחב מדגיש את החיבור לטבע המאופיין בחופש וזרימה.
השבילים כשלעצמם מהווים אף הם מקור לסקרנות ולחקר. היות ובכל פינה בהם הם עוברים קיימים מוקדי עניין. תכנון המרחב נעשה במטרה לשרת את הפרקטיקות הנגזרות מהגישה החינוכית. דהיינו חיבור התלמיד לטבע תוך יצירת דיאלוג של כבוד ושמירה על הסביבה. במרחב נבנו גבעות המאפשרות נקודת תצפית רחבה על האזור כולו. כמו כן הוקמה תחנה מטאורולוגית, וניתנו דגשים בבחירת הצמחייה באופן המועיל ביותר למקום. ארכיטקטורת ה"בוסתן" מאופיינת בקווים פיתולים ומעגליים. פיתולים היוצרים מרחב הסתעפותי ללא ציר היררכי ומדגישים בכך את חופש הבחירה הניתן ללומד, להלך במרחב זה ויוצרים חיבור אוטומטי לטבע. כמו כן בניית ה"בוסתן" שנעשתה מחומרים טבעיים כמו אבן ועץ, נותנים את התחושה כי ה"בוסתן" הוא פינת טבע אמיתית.
החוץ והפנים הופכים ליחידה אחת
אף כי כתיבתי על הנושא הייתה לפני עשור. מרחבי הלמידה החוץ כיתתיים בבית הספר חוט השני, ממשיכים להתקיים בשיא תפארתם כחולייה מרכזית בתשתית הקיומית של בית הספר. המרחבים מתגלים היום כרלוונטיים מתמיד. כדוגמא לתכנון מדויק העונה על הצרכים בתקופה בה אנו מצאים, ומקיים שיח הדוק עם השלכות הקורונה. יחד עם זאת קיומם של מרחבי למידה חוץ כיתתיים במרחבי הטבע הסובבים את בית הספר עלולים להמתנגש עם המבנה הקיים. מבנה הבנוי על פי הפרוגרמות המוכרות. לא ארחיב על הנושא, אך אציין ואדגיש כי השלב הבא בתכנון בתי הספר העתידיים הוא תכנון מבנה המתייחס אל הפנים והחוץ כאל יחידה הוליסטית.
כתבה: עידית אבו, מעצבת פנים המתמה במרחבי למידה וסביבות עבודה
