סביבת למידה – היום אתמול ומחר

אך בשנים האחרונות, אנו עדים למגמות ההשתנות בכל הקשור למבנה ופדגוגיה בכלל ולהגדרת שטחי הלמידה ואופניה בפרט. מנעד האפשריות למקום שבו מתרחשת הלמידה התרחב ואין אנו מדברים יותר על הכיתה כמקום ללמידה. לא עוד, סביבת למידה המוגדרת למבנה אחד קבוע, אלא נעה ומשתנה, ביחס לגמישותו של המבנה ובהתאם לצרכי המשתמשים. התבוננות בסביבות למידה בבתי ספר בארץ ובעולם, מראה כי המיקום בו מתקיימת סביבת למידה, משתנה מבית ספר לבית ספר, כמו גם אופייה.

אז מה עומד בבסיסה של סביבת הלמידה? וכיצד נהפוך אותה לאפקטיבית ומשמעותית ללומד?

בהנחה כי סביבת הלמידה מכוונת לשטח פיזי, מרחב, הרי שהערוץ החזותי, הופך לערוץ משמעותי בפרשנות שלנו את הסביבה. כלומר קיימת השפעה ישירה של הפיזי והחזותי על הלומד השוהה שם. לכן, יצירת סביבת למידה נדרשת לרגישות גבוהה שכן היא  מסייעת להתפתחותו הקוגניטיבית  והרגשית של הלומד (כהן, בן פשט, & ברקוביץ' 2006).

ובהנחה כי הלמידה מתרחשת באמצעות יחסי גומלין בין הלומד, המורה וחומרי ההוראה – למידה.  דהיינו יחסי הגומלין מהווים את המסגרת בתוכה מתרחשת הסביבה הלימודית החזותית כמשמעותית. (סלומון, 2000).  אנו מבינים כי סביבת למידה מכוונת למרחב פיזי חזותי, הטומן בחובו רעיונות חינוכיים. אלו מאפשרים למידה אפקטיבית ומשמעותית עבור קהילת הלומדים, בין אם יהיה זה לומד אחד, או בין אם צוות לומדים.

עקרונות בעיצוב סביבות למידה

הקמת סביבות למידה אפקטיביות ומשמעותיות עבור קהילת הלומדים, נדרשת ליישום על בסיס  מספר עקרונות. אלו כמובן יכולים להשתכלל ולגזור מתוכם תתי עקרונות:

• סביבות הלמידה צריכות להתקיים במרחב פיזי, המאפשר תנועה ומפגש של לומדים. כלומר הלומד צריך לשהות שם, ומכאן שסביבת הלמידה צריכה לתת מענה לאופני הלמידה המשתנים, ולצרכים הייחודיים של הלומדים. לצורך העניין, עלינו לשאול עצמנו מהם אופני הלמידה המתקיימים במקום? מהם אופני הלמידה הרצויים ללומדים? מהם הצרכים שלהם? שאלות אלו יעזרו לנו בבואנו לספק את הפתרונות, בין אם יהיו אלו שולחנות, במות, כורסאות, מבנונים כאלו ואחרים.
• סביבות הלמידה צריכות לאפשר אינטראקציה לימודית, דהיינו, סביבה המזמנת למידה מתוך סקרנות, חקר ועניין. סביבה המזמינה את הלומד לשאול את השאלות הרלוונטיות לסוגיית הלימוד בה הוא עוסק מצד אחד, ומצד שני מקיימת את הפוטנציאל לתשובה ולשאילת שאלות נוספות הנגזרות משאלות הבסיס. דהיינו סביבת למידה אשר ממשיכה לקיים עצמה עוד ועוד. לצורך העניין שאלה מצוינת היא, האם שולחן וכסא בלבד מספקים להיות בעצמם סביבת למידה? או במילים אחרות מהם המשאבים אותם צריכה לספק הסביבה ללומד, על מנת שתתרחש למידה אפקטיבית ומשמעותית?
• סביבת הלמידה כמרחב פיזי חזותי, גוזרת מעצם הגדרתה ככזאת, את חשיבות המראה הויזואלי של הסביבה, כפי שהמשתמש חווה**. שכן היא טומנת בחובה מסרים ורעיונות. מעבר להיותה אסטטית ונעימה לעין, חבויים בה עוד ערכים, המהווים את הבסיס ליצירת סביבת למידה אפקטיבית ויעילה. על כן, השפה העיצובית, ולא משנה כרגע מהי, חייבת להיות שפה אחידה , הנגזרת מרעיון חינוכי מובהק. שפה עיצובית, הקושרת בין כל האלמנטים והפרטים, פיזיים ורעיוניים המצויים במקום למכלול שלם, למקשה אחת. שפה אחידה וברורה, טומנת בחובה מסרים ברורים המקיימים ביניהם זיקה. מנגד, תארו לכם מה עלול לקרות כאשר סביבת הלמידה אינה נותנת את הדעת לנראות ולמסרים. תארו לכם כמה מבלבל כאשר סביבת הלמידה מכילה מסרים שונים, ללא קשר בין אחד לשני, או אף מנוגדים זה לזה.
• סביבות הלמידה חייבות שתהיה מושתתת על אג'נדה פדגוגית מובהקת. רעיון חינוכי חד וברור, הנגזר מהתפישה החינוכית והאני מאמין הבית ספרי. אך עצם קיומה על תשתית פדגוגית חזקה, אינה מספקת. על מנת שתמשיך להתקיים כסביבה אפקטיבית, נדרשת לתחזוקה. דהיינו, הצוות החינוכי צריך שיהיה מגויס להמשיך ולהזין אותה  להפעיל אותה. בין אם יהיו אלו תכנים משתנים, בין אם הנחייה פיזית במקום, שימור וטיפול פיזי. או לחילופין, שינוי, התאמה ודיוק הסביבה הקיימת לצרכים המשתנים.