עיצוב כיתה ותכנון מרחבי למידה חדשניים מצריך מאיתנו הבנת שני שדות פעולה מרכזיים הפועלים במקביל: פדגוגיה וארכיטקטורה. יצירת זיקה הולמת בין שני השדות הללו, תוך ביטוי הערכים הנגזרים מחדשנות, היא זו שתגדיר ותגבש את תכנון מרחבי הלמידה החדשניים.
חדשנות בעיצוב הכיתה תתאפשר אם כך, רק מרגע שהבנו את מהות פרוגרמות בינוי הכיתה מחד ומהותן של הפדגוגיות העכשוויות מנגד. הבנה זו תהווה את הבסיס ליצירת פשרה הולמת שתגשר בין שני קצוות הקיצון שמייצג כל שדה ותגלם בתוכה את פרקטיקות הלמידה ואופני ההתנהגות המבטאים חדשנות.
השכלנו להבין כי איכותה של הלמידה כלמידה רלבנטית ומשמעותית מושפעת מהאופן בו מתרחשת הלמידה, דהיינו סוגי הפדגוגיות, פרקטיקות הוראה, ומתצורתה של הכיתה כמרחב למידה. אולם בבואנו לייצר מרחבי למידה חדשניים באמצעות עיצוב הכיתה, עלינו ללכת צעד נוסף קדימה ולבחון את היתכנותה של זיקה בין הפדגוגיה אליה אנו שואפים לבין תצורתה של הכיתה הלכה למעשה.
בחינת תצורתה של הכיתה מתחילה למעשה בתמונה המצטיירת במוחנו, כאשר נזרקת המילה כיתה לאוויר. תמונה המגדירה את הכיתה כמרחב למידה ריבועי, המכיל שולחנות, (לרוב יהיו אלו שולחנות מלבניים), כיסאות ולוח ומורה העומד במרכז. אגב, עיון מהיר בתכניות ופרוגרמות של בתי ספר חדשים השואפים לגלם בתוכם ערכים של חדשנות, אכן מאשר את התמונה שהצטיירה בראשנו. האמת היא שלא סתם מצטיירת תמונה זו במוחנו, היא נטועה עמוק בשורשי העבר, עוד מימי השלטון הבריטי שהנהיג נורמות בנייה לכיתות לימוד מלבניות בגודל של 6מ'/9מ' כלומר 54 מ"ר.
הבנת הארכיטקטורה של הכיתה
כאשר נחקק חוק החינוך בשנת 1953 , הקובע את בתי הספר כבתי ספר ממלכתיים אחידים, התבטלו כל זרמי החינוך המגזריים ולא נותר מקום לביטוי העמדות הפוליטיות והאישיות של המורים. (עובדה אשר תגזור מתוכה את אחדותם המבנית של הפרוגרמות, ללא כל ייחוד והבדלה). לא פלא שלצד חקיקת חוק החינוך, נוסחה פרוגרמה ברורה לבינוי בתי ספר שהעמידה נורמות וסטנדרטים של גדלים ופרופורציות – פרוגרמת "בן אלול", על שם סגן מנהל משרד השיכון דאז. הפרוגרמה, שאומצה ב 1965 על ידי משרד החינוך, התבססה על הפרוגרמה הבריטית בזמן שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל. צמידותן של המילים עיצוב הכיתה, היה חסר משמעות באותה עת, היות והמבנה הריבועי של הכיתה, כפי שנקבע בפרוגרמה, ביטא את התפיסה המקובעת הרואה את כיתת הלימוד כיחידה ריבועית שתכליתה להתאים לנוסח ההוראה הפרונטלית ברוח התקופה המודרנית ולפיכך, הסידור הטורי של ספסלי הישיבה, המשליט סדר ושליטה, המופנה לעמדת הכוח המרכזית והפרונטלית – המורה. שאגב תופס לא מעט גם כיום…
מידות כיתת לימוד בישראל
התקן שהנהיג משרד החינוך במשך עשרות שנים, קבע פרוגרמת בנייה של כיתות אם בגודל 49 מ"ר, דהיינו 7 מ'/7מ' מ"ר. מידות אלו הסתמכו כביכול על התקן הבריטי של כיתה ריבועית, בהנחה שהבריטים יודעים מה הם עושים. אולם אם לדייק, נורמות הבנייה בתקופת המנדט הבריטי לא הכתיבו כיתה בגודל כזה, אלא כיתות גדולות יותר ומלבניות במידות 9מ'/6מ' כלומר 54 מ"ר. צמצום שטח הכיתה ביחס פרופורציונלי המוכר לנו, נעשה מתוך מניעים הנוגעים לניצול מקסימלי של החלל. ב-1934 ביקשה המחלקה לחינוך ותרבות בעיריית תל אביב לשנות את יחס המידות מ- 9מ'/6מ' ל- 7מ'/8מ' משיקולים הנובעים מניצול החלל, או במילים אחרות, דחיסותם של מקסימום שולחנות ותלמידים בכיתה. וכך מסביר המשרד: סידור הכיתה בפרופורציות של 7מ'/8מ', 56 מ"ר מאפשר סידורם של ארבע שורות ספסלים לרוחב, דהיינו 48 תלמידים, לעומת סידור של 9מ'/6מ' המאפשר סידור של רק שלוש שורות לרוחב, דהיינו 42 תלמידים ומרחק רב יותר בין המורה לתלמידים היושבים בספסלים האחרונים והמרחק בין התלמידים והלוח.
אולם גם מידות אלו לא נשארו לאורך זמן ותוך זמן קצר הוקטנו המידות ל 49 מ"ר ביחס של 7 מ'/7מ'. יחס זה דוייק ל7.2מ'/6.8מ' כשהוא נתמך על הגיונות חוזר משרד החינוך המנמק את קביעת הפרופורציות, בסידור מיטבי של ארבעה טורים של חמישה שולחנות בשורה, כלומר 40 תלמידים בכיתה ריבועית של 49 מ"ר, דהיינו 1.22 מ"ר שטח לתלמיד, לא כולל שטח המורה. אף על פי שב – 2008 הגדיל משרד החינוך את שטח הכיתה ל53 מ"ר, שעומד איתן עד היום, עדיין, אנו עוסקים במרחב למידה מצומצם ומוגבל. כך שכל תלמיד זוכה בשטח מחייה של 1.32 מ"ר. רק לצורך ההשוואה, שטח המחייה של אסיר בבית כלא עומד על 3- 3.5 מ"ר.
ארכיטקטורה של הכיתה נקבעה ע"פ פדגוגיה שמרנית
חשוב להבין כי קביעת פרוגרמת הבינוי ביטאה פדגוגיה שמרנית. ארכיטקטורת הכיתה כמרחב למידה שיקפה ותמכה בפדגוגיה ופרקטיקות ההוראה שהתקיימו באותה העת: שגרת לימודים פרונטלית המחלקת את הכיתה למספר שולחנות זוגיים זהים ומורה אחד, המהווה את מרכז הכוח, בעל הידע, העומד בנקודה פרונטלית ומרכז אליו את מבטם של כל יושבי השולחנות. וממילא, שאין לתלמידים שגם כך הם בגדר "טבולה רסה", צורך במרחב תנועה, כל שעליהם לעשות הוא להישאר קרוב עד כמה שניתן לבעל הידע ולגמוע בהקשבה מלאה את כל עולם הידע שיש לו להציע. בצורה זו, מוכתבת שיטת לימוד קונבציונלית המגדירה מסגרת פיזית קשיחה, המקשה על ניסיונות לשינוי מתכונת הלימוד. הכיתות מיועדות לשימוש קבוע ואחיד, אינן נוחות לקיום מסגרת גמישה ורבגונית בפעילויות הלימוד ומקשות על שינוי בהיקף קבוצות הלימוד או בצורת ההוראה ולא מאפשרות חופש תנועה וניוד.
פדגוגיות המבשרות חדשנות גם בעיצוב כיתה
יותר ויותר אנו נחשפים לרוחות של שינוי בכל הקשור לפדגוגיות. איננו מדברים כבר על המורה כבעל הידע ובטח שלא על למידה פרונטלית. כל אלו שייכים לעבר, ללמידה מסורתית ושמרנית. בחינה מחודשת והתבוננות מקרוב בתכניות הלימוד, ובמתרחש בבתי הספר השונים, מסמנות את הלמידה כתהליך דימני וגמיש, המותנה בקשר והדדיות בין לומדים אקטיביים, סקרנים ויוזמים, הנעים ממקום למקום, בתוך הכיתה ומחוצה לה, מתוך הצורך לחקור ולייצר פתרונות בכל דרך אפשרית. ובאופן בו היחס בין המורה לתלמיד אינו עומד על ציר חד כיווני, אלא על מערכת דינמית בה המורה הוא חלק בלתי מפרד מקהילת לומדים שלמה המבנה את הידע. יותר ויותר נשמע את המונח קהילות לומדים, למידה סביב פרויקטים ועוד ועוד. אך מה שחשוב להבין כי ההוראה והפדגוגיות הטומנות בחובן את רוח השינוי והחדשנות, אינן פרופורציונליות למבנה הכיתה כמרחב למידה, או במילים אחרות, יוצרות דיסוננס וכאוס מוחלט.
ובכל זאת אף על פי שפרוגרמת הבינוי של הכיתה נשארת כפי שהיא, אין היא מונעת מאנשי חינוך לייצר למידה אחרת, ברוח חדשנות, למידה השואפת להתאים עצמה לשינויי הזמן והצרכים המשתנים. אז איך בכל זאת נוכל לדבר על חדשנות בעיצוב הכיתה? חדשנות בעיצוב הכיתה, מתקיימת, בו ברגע שהבנו והכרנו את הדיסוננס שבין מבנה הכיתה, הפרוגרמה לבין אופי הלמידה הפועלת בתוך מתווה החדשנות, ומנקודה זו אנו מייצרים פתרונות ודרכים לעיצוב הכיתה כאלו המותאמים ומדייקים את הערכים הנגזרים מאופי הלמידה אליו אנו מכוונים. רק בקצרה אציין כי חדשנות בחינוך כשלעצמה, אינה נמדדת בכמות וסוגי המכשור הטכנולוגי שיכנסו למרחב הלמידה, כי אם ביצירת מרחב המאפשר לתלמידים יצירת פתרונות לאתגרים לימודיים בכל דרך אפשרית, החל ממנועי חיפוש ותקשורת בין מאגרי ידע עולמיים וכלה בסדנאות מלאכות יד.
עיצוב כיתה חדשנית – הלכה למעשה
- בשלב הראשון נפעל להרחבת גבולות הכיתה ונייצר מרחב גמיש . אם ניתן להרחיב את הכיתה פיזית, נהדר! לדוגמא באמצעות שבירת קיר משותף ואיחוד שתי כיתות באמצעות מחיצה אקוסטית המאפשרת מרחב גמיש ומשתנה, המותאם לצרכים. אולם ברוב המקרים, נצטרך להתמודד עם הכיתה כפי שהיא. במצב זה, הרחבת גבולות הכיתה תתאפשר באופן רעיוני. מרגע שהבנו כי הלמידה ברוח החדשנות הכרחית שתהיה דינמית ובתנועה, אנו צריכים לייצר מרחב למידה גדול יותר, שטח תנועה רחב יותר, בו התלמידים יכולים לנוע ממקום למקום. לצורך זה, הגדרת המרחב הציבורי שמחוץ לכיתות כמרחב למידה הממשיך באופן רעיוני, ויזואלי, עיצובי את מה שקורה בכיתה, יאפשר למידה חופשית. מעבר חופשי בין הפנים לחוץ במהלך השיעור. אז נכון ששטח המחייה בכיתה אינו משתנה באופן פורמלי, אך אם במהלך שיעור, תלמידים יוכלו לנוע באופן חופשי ולהתפזר במרחב הציבורי, הרי שגם שטח המחייה לתלמיד יגדל משמעותית, וגם אפשרנו חופש תנועה.
- עיקרון נוסף הוא התאמת הריהוט לאופי הלמידה. כלומר ריהוט המתאים לסגנונות למידה המאפשרים את תנועת התלמידים במרחב, התכנסות בקבוצות וישיבה משתנה בהתאם לצרכים ולאתגרים הלימודיים. השולחנות המלבניים שאנו מכירים מהעבר, יפנו עצמם לטובת שולחנות המאפשרים התכנסות של קבוצות בהרכבים משתנים ובגבהים שונים. הכיסאות האחידים יפנו עצמם לאפשרויות ישיבה מגוונות ורבות החל מישיבה רכה על פוף למשל ועד כסא אופניים, או אפילו משענת לאפשרות למידה בעמידה. הלוח הדומיננטי והמרכזי, המזוהה עם הלמידה המסורתית, יפנה עצמו לטובת לוחות המפוזרים בפינות שונות בכיתה בפרט ובמרחבי הלמידה בכלל. אגב לצד לוחות תלויים, כדאי לשלב גם לוחות כתיבה ניידים.
- ולבסוף, שילוב צבעים – פלטת הצבעים היא סוגיה מהותית בבואנו לדבר על חדשנות בעיצוב הכיתה. אנו רוצים שהרכב הצבעים יהיה מרענן, שמח, מיוחד, צבעוני מצד אחד, אך שיאפשר למידה רגועה ונינוחה, כלומר השאיפה היא לייצר מרחב למידה בטוח ונעים בתחושת ביתיות באמצעות שילוב צבעים. לשם כך, עיצוב קירות הכיתה צריך להיות נקי מאלמנטים מיותרים, להוריד "קישוטים" ולהשאיר אמצעים שהם רלבנטיים כמו לוחות פעילות, בין אם יהיו אלו לוחות כתיבה או לוחות לתליית תוצרים. שנייה לפני שאנו בוחרים צבעים, כדאי לזכור כי השונות בין התלמידים, באופי וגם בחיצוניות, כמו אוסף התוצרים מתהליכי הלמידה המתרחשים בכיתה, מהווים מסת צבע שאין להתעלם ממנה. היא חשובה ומאוד מהותית. על כן, כדאי שהקירות יצבעו בצבעים בהירים ורכים שאינם דומיננטיים. כדאי לשים לב גם לצבע הריהוט. בחירת צבעים בהירים ואחידים, תייצר שקט ורוגע.
