עיצוב סביבה לימודית לאור ההתמודדות עם נגיף הקורונה

שנת הלימודים תשפ"א נפתחה לפני ימים אחדים תחת תנאים מגבילים, לאור ההתמודדות עם נגיף הקורנה. מתווה הפעילות כפי שהגדיר משרד החינוך, נולד מתוך "הצורך באיזון בין השיקולים הבריאותיים, הפדגוגיים, הרווחתים, התקציביים והתשתיתיים". כיצד התמודדות עם נגיף הקורונה משפיעה על עיצוב סביבה לימודית שלנו

עקרונות המתווה כפי שמובאים כאן מתוך החלטת הממשלה מצביעים על שלושה מרכיבים מהותיים:

• ריחוק חברתי – בהמשך להקפדה על הנחיות משרד הבריאות יושם דגש על שימוש במסכות, ושמירת מרחק בין השוהים במוסד החינוכי. בין אם אלו התלמידים או המורים. שמירת המרחק מתייחסת כמובן לזמן השיעור ולזמן ההפסקות.
• ריווח קבוצות התלמידים באמצעות פיצול קבוצות. דהיינו למידה בקבוצות קטנות בכיתה.
• מסגרת לימודים המשלבת למידה מרחוק. דהיינו פיצול ימי הלימודים ללמידה במוסד החינוכי וללמידה מהבית באמצעות תמיכה ויצירת תשתית דיגיטלית.

מלבד ההיערכות המתבקשת לשם הפיכת העקרונות המתווה הלכה למעשה, כמו: יצירת תשתית ללמידה מרחוק, תכני הוראה מותאמים, הדרכה לצוותי הוראה, ציוד קצה לתלמידים ויכולת שליטה, תגבור מערך הניקיון והטמעת אורחות חיים למניעת הדבקה. תגבור המשאב האנושי והוספת צוותי חינוך. נשאלת השאלה הבאה:

עד לפני התפרצות נגיף הקורונה, סביבת הלמידה התייחסה לשטח פיזי המאפשרת תהליכי למידה, תוך התבססות על קשרי הגומלין והזיקה בין הלומדים, ומתוך האינטראקציות המתקיימות במקום. זאת בהתבסס על העובדה כי כל שעות הלמידה הפורמאליים התקיימו במבנה המוסד החינוכי. אולם התפרצות נגיף הקורונה הובילה למתווה פעולה חדש במרחב. בהסתמך על עקרונות המתווה החדש לשנת הלימודים תשפ"א, כיצד תיראה סביבת הלמידה? כיצד ניתן לגשר על המתווה אשר מן הסתם, מתנגש עם העקרונות עליהם מושתתת סביבת הלמידה?

מעבר לכיתות קטנות יותר

לשם הדיון, אני רוצה לחזור לעקרונות המתווה. נתחיל בזה שעיקרון צמצום כיתות הלימוד לקבוצות קטנות, בעיני משובח להפליא. אני מוצאת את נגיף הקורונה בעניין זה, כפורץ דרך.

אין ספק  כי קבוצת לימוד קטנה מהווה תשתית הרבה יותר טובה ללמידה. באופן כללי, המורה פנוי יותר וזמין לתלמידים, רמת הרעש קטנה, מרחב הטריטוריה של התלמיד בכיתה גדל. התחושה המרווחת של פעולת צמצום מספר התלמידים בהחלט יכולה להיטיב עם פעולת הלמידה לתלמידים ולמורים גם יחד.

אבל, האתגר הגדול בעיני מתמקד בסוגיית הריחוק החברתי. סוגיה זו מציבה בפנינו שאלות מהותיות בנוגע לפרקטיקות הפעולה וליישומן בשטח. אף על פי שהריחוק החברתי יכול להציב בפנינו מלכוד והתנגשות בכל הנוגע לסביבות הלמידה,  אני מוצאת כי אופן ההתייחסות שלנו כאנשי חינוך למהות הסוגיה, היא זו שתכריע את אופי הלמידה שנקיים ואת סביבת הלמידה המותאמת לכך. לשם כך, עלינו להבין מהי התייחסותנו לחינוך ולסוג הלמידה שאנו רוצים שתתרחש. האם אנו רוצים להחזיר את החינוך בזמן? או האם להיעזר בעיקרון הריחוק החברתי  ולמנף את החינוך קדימה, להתאימו למציאות העכשווית שבה חיים ילדינו ולייצר מתוקף זה סביבות למידה מותאמות.

כתבתי כבר רבות על ההבדל בין המערכת שבה פועל בית הספר לבין המערכת המניעה את המציאות מחוצה לו, והקשר לדפוסי הפעולה של ילדינו כיום. באופן עקרוני בית הספר עדיין, פועל במידה זו או אחרת על פי דפוסי פעולה ליניאריים המגדירים את המערכת כמערכת הירארכית הפועלת על מידור כוח ושליטה. בניגוד לתשתית הפעולה בה פועלים ילדינו, תשתית פעולה מרחבית, המאפשרת יצירת הקשרים, צמתים והסתעפויות ופעולות בו זמניות. אגב תשתית פעולה זו נכונה ומדויקת למציאות שבה אנו חיים, כלומר למציאות שמחוץ לבית הספר. 

המגפה יכולה לקדם את החינוך למאה ה-21

לצורך הדיון אם נממש את הריחוק החברתי מתוך דפוסי פעולה של החינוך הישן, אזי נחזור לכיתת הלימוד של פעם וניפרד יפה לשלום מסביבת הלמידה אליה אנו שואפים. כהמשך טבעי לכך, הלמידה תתקבע ללמידה פרונטלית, המרכזת את הידע והשליטה אצל המורה ומגדירה אותו כמקור הידע והתנועה. מאחר וגם כך, התלמידים מנועים מתזוזה במרחב, פן יתקרבו זה לזה ויחשפו להדבקה. יישום העיקרון במתווה כזה יתבצע בשטח באמצעות מניעת מגע בין התלמידים, ישיבה בשולחן בודד או לחילופין, הצבת מחיצות המפרידות בין שני תלמידים בשולחן. או הפיתרון הגרוע ביותר המציע מחיצה ושולחן בודד לכל תלמיד. אלו מגדירים מסמנים וממדרים את המרחב. עגום.

אני מעדיפה להתייחס לסוגיית הריחוק החברתי כמקפצה למתווה חינוך אחר, חדשני, כפי שאנו שואפים אליו באמת, מתוך הבנת עקרונות החינוך החדש, המודל השלישי אם תרצו. יצירת סביבת למידה חקרנית המאפשרת למידה מתוך תנועה ויחד עם זאת שומרת על עקרון הריחוק החברתי.

מימוש הריחוק החברתי בהתבסס על עקרונות החינוך החדש מציע תמונה אחרת לגמרי, אופטימית. עקרונות החינוך החדש מתבססים על מערכת פעולות מרחביות ומסתעפות, אשר מגדירות את סביבת הלמידה כדבר חיוני ביותר למימושו. למידה בתוך מתווה כזה, לא רק שאינה מחזירה אותנו אחורה בזמן, אלא שמהווה פוטנציאל למימוש סביבת הלמידה בכל העוצמות האפשריות. כתנאי בסיסי, הכרחי אכיפת העיקרון של העברת אחריות הלמידה מהמורה ללומד.

הלמידה תעשה כלמידה אישית מתוך הגדרת פרויקטים אישיים ושאלות רלוונטיות ללומד. ז"א פיתוח תכניות אישיות מותאמות ללומדים, ובהתאם לשאלות שאלו יעלו ויבקשו לשאול ולחקור. לשם כך, עלינו להכשיר תחילה עוד ועוד סביבות למידה מותאמות בכל רחבי בית הספר. סביבות למידה המאפשרות למידה מתוך חקר ועניין. (ככל שירבו סביבות הלמידה, כך יתאפשר שמירת המרחק בין התלמידים ועדיין תישמר התנועה). ההתייחסות למרחבי בית הספר השונים כפוטנציאלים לסביבות למידה, מאפשרת לנו בתור התחלה פיזור תלמידים וריווחם במרחב. כמובן שלשם יישום אופטימאלי של הרעיון, נדרש תכנון מבנה חדש מהיסוד, המונע על עיקרון גמישות המבנה והתאמתו לצרכים המשתנים, המציע מנעד רחב של סביבות למידה.

ממש בקצרה, בעיני תכנון המבנה בהתאמתו לקורונה חייב להתחשב בכמה עקרונות מנחים:

• שילוב שטחי החוץ כחלק בלתי נפרד מהמבנה הפיסי. דהיינו אם עד היום קיימת חציצה מוחלטת בין שטח החוץ לשטח הפנים באמצעות חומרים, חציצה פיזית וכיו'ב. החשיבה צריכה להשתנות ולייצר מבנה אשר תמזג את שטחי החוץ והפנים גם יחד, כלומר שהמבנה האורגאני של החוץ ישפיע על תכנון הפנים.
• יצירת סביבות למידה בכל מקום אפשרי במרחב. דהיינו פריצת גבולות הכיתה ככיתה.
• יצירת מבנה גמיש המשתנה על פי צרכים. דהיינו שטחי מבנה שיכולים לשרת מנעד פונקציות. לצורך כך, ישנה חשיבות רבה לתכנון מודואלרי ונייד, כמו קירות ניידים, רהיטים שיכולים לשנות את יעודם וכיוב'.

גם במתווה מעין זה, ישנה חשיבות גדולה לנקודת האיסוף לשם השוואה ושיתוף של חומרים, בין אם הצגת הנושא או סיכומו יעשה על ידי המנחה או התלמידים ועוד פעולות מגוונות.  בעולם הישן היינו משתמשים במונח למידה פרונטאלית. אני מעדיפה להשתמש במונח FOCL POINT. דהיינו מוקד, מרכז. אין הכוונה למורה כדמות המרכז, כי אם של הרעיון, תהליך הלמידה עצמו. כמובן שלשם שלב האיסוף אנו נדרשים לסביבת למידה בעלת תשתית דיגיטלית איתנה. סביבת למידה שתאפשר את איסופם של התלמידים וצמידותם זה לזה במרחב הוירטואלי.  כלומר הילדים מתפזרים בסביבות הלמידה הפיזיות, ללמידה עצמאית ואישית, ומתאספים לשלב הסיכום והניתוח במרחב ,וירטואלי צפוף להפליא.

בהתייחס לעיקרון הלמידה מרחוק, כמובן שאנו מבינים, כי אין היא יכולה להתרחש באופן מנותק מסביבת הלמידה הבסיסית. דהיינו, אני מוצאת כי גם כאשר, אנו מחויבים לפעולת למידה המתחלקת בין למידה בסביבה הפיזית ולבין למידה במרחב הוירטואלי,  הרי שבשני המצבים קיומה של פעולת הלמידה מקורה בסביבה פיזית. דהיינו הלמידה במרחב הוירטואלי, למידה מרחוק, למידה מהבית, בין אם יהיו אלו פגישות זום, כל ילד במרחב הביתי האישי שלו, או כל תשתית דיגיטלית אחרת. פעולה וירטואלית, על מנת שתמומש באופן אפקטיבי, חייבת שתמצא עוגן בסביבת למידה פיזית. במילים אחרות, קיומו של מרחב וירטואלי הוא תלוי נקודות עוגן בסביבת למידה פיזית. בין היתר משום שלמרכיב האינטראקציה החברתית ערך ענק בכל מהות הלמידה. גם אם יהיו אלו מסכות אשר יפרידו וישמרו על התלמידים במרחב.

אסכם ואומר כי סביבת הלמידה הוירטואלית וסביבת הלמידה הפיזית מקיימות זיקה הדוקה ביניהן, והעדר אחר מהן מבטלת את קיומה של השנייה.