מרחב לימודי כיתתי ומסדרון בית ספרי

אין ספק כי קיימת זיקה הדוקה בין ההתפתחות הרגשית המובנית אצלנו במוח לבין התפתחותם של תהליכים קוגנטיביים. או במילים אחרות, כאשר יש התייחסות לרבדים הרגשיים, במתן לגיטימציה לביטוי עולמו הרגשי של הילד ובלמידה של שפת הרגש, אנו מאפשרים את פניויותם של הילדים ללמידה. התפיסה החינוכית של בית הספר בהחלט מושתתת על ההבנה הזאת, והיא בעצם הבסיס להתרחשותו של המרחב הנפלא הזה המאגד מסדרון בית ספר וכיתת לימוד הנמצאת בסופו. הרעיון הוא שהילדים ינועו בדרך חווייתית המשלבת תנועה, משחק וביטוי רגשות, לעבר כיתת הלימוד הנמצאת בסופה. לשם כך, גובשה שפה ייחודית של צבע וצורה המתייחסת לקירות ולרצפה כמכלול, מייצרת משחקים ואפשרויות לביטוי רגשי, דרך משחק חופשי או פעילויות מונחות. בסופו של המסדרון נמצא מרחב למידה כיתתי, לא שגרתי, המאפשר למידה של תהליכים רגשיים מובנים לצד רגיעה ושהייה באופן חופשי ובלתי פורמאלי. מרחב הלמידה הכיתתי, מהווה המשך ישיר של המתרחש במסדרון הן מבחינה רעיונית והן מבחינה עיצובית.