מרחב חדשנות ורסטילי
הספרייה תוכננה כמרחב ידע עכשווי, הנשען על טכנולוגיות ומגיב למציאות חינוכית משתנה. נקודת המוצא התכנונית כללה שאלות מהותיות: מהו תפקידה של ספרייה בעידן הדיגיטלי? אילו סוגי פעילויות היא אמורה לאפשר, והאם היא בהכרח מרחב שקט? מתוך שאלות אלו גובש מרחב גמיש והוליסטי, המשלב בין עולמות תוכן שונים ומאפשר תהליכי למידה מגוונים – ביטוי לתפיסה רחבה של עיצוב מרחבי למידה וסביבות עבודה במערכת חינוכית.
הפדגוגיה מבוססת־הפרויקטים, המהווה את הדנ״א של בית הספר, שימשה בסיס מרכזי לתהליך התכנון. למידה מסוג זה נשענת על חקר, שאילת שאלות, הגדרת בעיות ויציאה למסע של התנסות מעשית הנשענת על ידע תיאורטי ומעשי גם יחד. בהתאם לכך, היה ברור כי המרחב נדרש לתמוך ברצף של פעילויות – מחשיבה ולמידה, דרך עבודה קבוצתית ועד ביצוע והוצאה לפועל. על פני שטח של כ־400 מ״ר תוכננו שלושה אזורים מרכזיים: אזור ישיבה לא־פורמלית ליחידים ולקבוצות, אזור להתכנסות וללמידה פרונטלית, ואזור ״מייקר״ – בית מלאכה פעיל לעבודה מלכלכת, הכולל חומרים וכלים לפיתוח רעיונות. חלוקה זו משקפת תפיסה יישומית של עיצוב מרחבי למידה וסביבות עבודה המותאמים ללמידה פעילה.
עולמות הידע שזורים בכל אחד מהאזורים – הן בצורתם המסורתית כספרים והן כידע דיגיטלי. האזורים מוגדרים באמצעות צבע, חומר וטקסטורה, אך שומרים על גמישות תכנונית המאפשרת מעברים טבעיים, פיזיים ורעיוניים כאחד. כך נוצר מרחב ורסטילי, המעודד סקרנות, שיתופיות ויצירה, וממחיש כיצד עיצוב מרחבי למידה וסביבות עבודה יכול לתרגם תפיסה פדגוגית למרחב פיזי תומך, פעיל ורלוונטי.











