מכללת דוד ילין התחדשה במרחב ייחודי וחדשני הכולל חזית ביתית, חמה ומסבירת פנים, המציעה טיול בין מגוון סצנות אפשריות של פעילויות והיסטוריה, עבור קהל הסטודנטים והמשתמשים, מגדירים את אולם הטרקלין החדש, שפעל בעבר כאולם התעמלות.
הטרקלין
זהו השם שנבחר לייצג את המרחב השיתופי שזה עתה סיימנו לשפץ, עבור הסטודנטים וקהל המשתמשים הרחב במכללת דוד ילין . בעברו, היה זה אולם ההתעמלות ההיסטורי, שתוכנן כחלק מ"בית המדרש למורים" בירושלים, בית הספר להכשרת מורים, בשנת 1929, ושימש את תלמידי המדרשה בשיעורי החינוך הגופני. כיום, בית המדרש למורים הוא המכללה האקדמית דוד ילין, הנחשבת מהטובות בארץ להכשרת מורים.
הפרחת חיים באולם הספורט הישן
ממש לפני פרוץ הקורונה, קיבלה הנהלת המקום החלטה אמיצה, להפיח חיים באולם ההתעמלות ההיסטורי שחדל מפעילותו לפני כעשור ולשנותו למרכז תרבות חי ופועם, המשרת מגוון רחב של פעילויות, עבור באי המכללה. המבנה ההיסטורי, הוסב למרחב עבודה שיתופי, תוך הקפדה ושמירה על הדיאלוג העדין שבין קווי המתאר ההיסטוריים המושתתים במקום לבין המציאות העכשווית המכתיבה את צרכיה הרלבנטיים לקהל המשתמשים.
שימור הישן וקבלת החדש
המבנה ההיסטורי נושא עימו ערכים תרבותיים וארכיטקטוניים, המהווים כשלעצמם, נכסי צאן וברזל בהיסטוריה של ההתיישבות וקיומה של ארץ ישראל. הסבתו של המבנה למרחב עבודה שיתופי עבור הקהל הרחב, נדרשה לרגישות המרבית בתכנונו כמרחב חדשני, תוך שמירה על השפה הארכיטקטונית הקיימת ויצירת מקום כבוד להתרחשות ההיסטורית הענפה של המקום. שילובם של כל אלו, תוך שימור חפצים מקוריים קיימים מזמן פעילותו של האולם, יצרה שפה עיצובית מוקפדת ואלגנטית המייצרת את המפגש בין העבר לבין ההווה.
שמו של המקום החדש "הטרקלין" ניתן לו כחלק מהשפה העיצובית השואפת לייצר את הפרשנות העדכנית לאולם ההתעמלות ההיסטורי לכדי מרחב מוזיאלי מרכזי, באופן פיזי וערכי המאפשר מקום אירוח לפעילויות גמישות ומגוונות, לימודיות ותרבותיות גם יחד, תוך טיפוח ושימת דגש ל WELLBEING של קהל המשתמשים.
מיקומו הפיזי של אולם ההתעמלות היושב בלב ליבו של המבנה הכללי של המכללה כולה, מהווה מיקום אסטרטגי הן ברמת המיקרו והן ברמת המאקרו. מצידו הדרומי פונה האולם לגינת הפטיו הפנימית, ומצידו הצפוני לגינת החורש הטבעית, הסובבת את המכללה כולה. ובאופן כללי, ממוקם האולם על ציר תנועה ראשי בירושלים.
הנהלת דוד ילין כיוונה למקום נינוח ורגוע
הדרישה של ההנהלה, הייתה לייצר מקום שישדר תחושת רוגע ונינוחות עבור קהל המשתמשים, תוך חווית הסיפור ההיסטורי לצד קיומן של פעילויות מסוגים שונים: החל מהפעלת הקפיטריה במקום מוגדר וקבוע, דרך שהייה של יחידים וקבוצות בסביבות עבודה מגוונות, משתנות וקבועות ועד למפגשי תרבות הכוללים הרצאות, מפגשי סופרים ומופעים.
"את דרכי המקצועית התחלתי כסטודנטית להוראה ללימודי תואר ראשון בחינוך מיוחד במכללת דוד ילין. כסטודנטית, זכיתי ללמוד שעורי חינוך גופני באולם ההתעמלות ההיסטורי. שנים אחר כך, כשהגעתי לתכננו מחדש, כמעצבת המתמחה בסביבות עבודה ומרחבי למידה, ידעתי כי חובתי המוסרית היא להטביע ולשמר את חותמו ההיסטורי של המקום בעיצוב החדש. היה לי חשוב ללמוד ולחקור את היריעה ההיסטורית הרחבה, דרך חיפוש אחר חומרים ארכיונים וגילוי ממצאים שלא מבייש שום מוזיאון היסטורי"
שפה עיצובית שלא שוכחת את העבר של אולם הספורט
יצירת השפה העיצובית התבססה על אלמנטים וחפצים מקוריים שנכחו באולם ההתעמלות החל מראשית פעילותו ועד לימינו. ביניהם, הסולם השוודי, ספסל העץ וקורת ההתעמלות שהיוו את המפתח הן לפרשנות עיצובית מעודכנת והן לשימור האלמנטים כפי שהם ושילובם במקום כפריטי ריהוט ונגרות ייחודיים.
שני מוקדי פעילות במקום אחד
כדי לאפשר קיומם של פעילויות מגוונות זו לצד זו, חולק האולם לשני מוקדי פעילות עיקריים: אזור הקפיטריה בקצה האחד ואזור ישיבה נינוחה המשלב פעילויות תרבות ולמידה בקצהו השני. הגדרת שני מוקדי הפעילות נתמכה באמצעות שדרת פרגולה, דומיננטית בנוכחותה, היושבת במרכז האולם ומאפשרת את המעבר וההדרגתי בין שני המוקדים, תוך הצעה נוספת לשהייה. לשדרת הפרגולה ערך נוסף, כמייצרת ציר תנועה, המחבר באופן פיזי ורעיוני בין גינת הפטיו הממוקמת בחזית הדרומית של המכללה לבין גינת החורש הנמצאת בחזיתו הצפונית של המבנה. שדרת הפרגולה תוכננה כמבנה עצמאי קבוע הנותן תחושה של פרטיות ואינטימיות לשוהים בו. תחושה זו נובעת מקומפוזיציה של מחיצות המשלבות את תצורתו ומקצבו של הסולם השוודי, יחד עם עיגולי צמחיית מוס טבעי.
מבנה ורסטלי המאפשר גמישות
מלבד הפרגולה הקבועה במרכזו של האולם, תוכננו יתר הרהיטים והנגרות כאלמנטים הקבועים בהיקפו של המבנה, לצד אלמנטים הניתנים לניוד ותנועה. כל זאת כדי לאפשר את גמישותו המרבית של המרחב. אזורי הישיבה הצמודים לקיר, תוכננו כמשלבים גם הם את תצורתו של הסולם השוודי ומקצבו. מלבד זאת, היה לי חשוב להשאיר אלמנטים מקוריים כמו קורות ההתעמלות שהפכו לשולחנות עבודה מיוחדים תוך שמירה על האותנטיות שלהם. להשלמת הסיפור ההיסטורי ויצירת מרחב מוזיאלי, שולבו על הקירות צילומי ארכיון מקוריים של הפעילות במקום כפי שהייתה בימיו הראשונים, מלווים בטקסטים , לצד סולמות שוודים מקוריים. רצפת העץ המקורית, טופלה וחודשה לצד שילוב אריח מתאים באזור הקפיטריה.
פינות הנצחה
אנחנו מדינה המקדשת את זכרם של הנופלים.. שמו של אבינועם ילין, בנו של דוד ילין, חוקר ומורה השפה העברית, מקים בית המדרש למורים, שנרצח בשנת 1938, קבוע בלוח הנופלים המעודכן בכניסה למכללה. זכרונו מהדהד גם דרך גינת החורש הטבעי של המכללה, "גן אבינועם" ההיסטורי שניטע לזכרו באותם ימים.
בנו הנוסף של דוד ילין, אליעזר ילין שנולד בירושלים, בשכונת מזכרת משה, בשנת 1888, היה מהנדס ואדריכל. מבין פעולות הבנייה הנרחבות שהיה שותף להן בירושלים, ראוי לציין את תכנונו ובנייתו של בית המדרש למורים, שלימים נקראה מכללת דוד ילין. אולם שמו איכשהו נשמט לשולי ספרי ההיסטוריה. לקח לי לא מעט זמן לחשוף את זהותו כמי שתכנן את המבנה ההיסטורי ואת אולם ההתעמלות. לכן, כחלק מחובתי לשימור והחייאת הסיפור ההיסטורי, היה לי חשוב שהאמנות שאתלה על הקירות תהיה מורכבת מתיעוד חומרים היסטוריים, כמו למשל תוכנית המבנה, כפי שנעשתה בכתב ידו של אדריכל המבנה, תחת שילוב טקסט המלווה ומסביר על האיש.
אחד הדברים המרגשים שקרו לי, היה באירוע הפתיחה של המקום החדש, בו נכחו צאצאיו של אליעזר ילין. הם נדהמו והתרגשו עד דמעות לנוכח התמונה הגדולה והמרשימה הממסגרת את התוכנית המקורית של המבנה ומאשרת את נוכחותו רבת המשמעות של האיש.
