חדשנות בחינוך מתחילה בעיצוב בתי ספר חדשניים! במשך שנים נותר מרחב הלמידה הבית ספרי ללא שינוי. באופן עקרוני, פרוגרמות משרד החינוך עדיין מתייחסות לבית הספר כאל מרחב למידה מסורתי המחולק לכיתות לימוד ריבועיות בהן מתרחשת הוראת התוכן לצד מעברים המחברים בין הפונקציות וכיתות הלימוד השונות. מרחב הלמידה המסורתי, מגדיר עדיין את ההתרחשות הלימודית, ברובה לפחות בתוך כיתות הלימוד, ומשאיר את המעברים לווקום אנונימי ללא זהות. על כן, בבואנו לעסוק בסוגית עיצוב בתי ספר חדשניים, נידרש לשאלה הבסיסית השואלת:
מהו מרחב הלמידה הרלבנטי, ביחס למציאות המשתנה של ימינו ולצרכים האמיתיים של ילדינו?
מראהו של המרחב בכלל, בו אנו חיים ומרחב הלמידה בפרט, הוא תולדה ישירה של דפוסי חשיבה והתנהגות – ואם נדייק זאת לשדות החינוך נקרא לזה פדגוגיה. באופן עקרוני אפשר לייחס את הארכיטקטורה למשקפת תרבות, ערכים, מגמות פוליטיות ונורמות חברתיות. אך כדי להיות ממוקדים בסוגית חדשנות בחינוך באמצעות עיצוב בתי ספר חדשניים לצורך הדיון, נסתפק בשני דפוסי חשיבה רלבנטיים כמייצגי תקופה: דפוס החשיבה הראשון מתייחס לאופן הפעולות שלנו הנעות על ציר ישר, לינארי, בזו אחר זו, כאשר כל פעולה מולידה מתוכה את הפעולה הבאה הברורה מראש. כאשר פעולה מולידה את הפעולה שאחריה.
כמובן שהדבר ישתקף גם בתוכניות הלימוד ואופני ההוראה וגם בצורתו של מבנה בית הספר. בפועל, מאז היווסדו של בית הספר ועד היום, דפוס פעולה זה אינו השתנה באופן גורף. גם היום, פרוגרמות משרד החינוך, עדיין תומכות ומתנהלות על פי דפוס הפעולה הזה ולכן תכנון ועיצוב בתי הספר עדיין מהווים ביטוי לפרוגרמות הללו, כלומר חלוקת מבנה בית הספר באופן ברור שלא משאיר ספק לגבי הכיתות הסדורות, בהן מתרחשת פעילות לימודית מובנית על פי לוח זמנים קבוע מראש ובהתבסס על תוכניות לימוד מוגדרות, לצד מסדרונות המשמשים מעבר מפעילות אחת לשנייה.
חדשנות בחינוך "מאיימת" על הלמידה והכיתה המסורתית
הדפוס השני שעליו אני רוצה להצביע, מתנהל ומנהל את עולמנו ואת אופני הפעולה שלנו בעולם האמיתי, מחוץ לכותלי בית הספר. זהו דפוס החשיבה והפעולה ההסתעפותי. המציאות שלנו נתמכת ומתנהלת על בסיס התשתיות הטכנולוגיות, דיגיטליות. זהו מרחב קיומנו. המרחב הדיגיטלי הכולל את המדיות החברתיות, מנועי החיפוש וטכנולוגיות עתירות ידע נוספות, מושתת על פעולות הסתעפותיות במרחב, המזמנות לנו קשרים והקשרים ומרחיבות את נקודת ההתבוננות שלנו על כל דבר ועניין עליו אנו חושבים. דפוס פעולה זה מציע לנו בו זמנית אינספור דרכים ואפשרויות לפעולה, כאשר כולן יכולות להיות טובות לנו באותה המידה. אם ניקח את דפוס הפעולה הזה הזה לתכנון ועיצוב בתי ספר חדשניים, נבין כי לכיתה ככיתת לימוד אין משמעות, לפחות כפי שאנו היינו רגילים אליה עד כה. מבנה התנהלות הסתעפותי מאפשר לנו להתייחס לתכנון בתי הספר החדשניים, כאל מרחב בו הילדים יכולים לנוע בו בין האפשרויות הרבות והשונות הניצבות בפניהם בו זמנית.
מזה אומר? זה אומר שקירות הכיתה מתמוססים לתוך המעברים ומאידך המעברים הופכים גם למרחבי למידה פעילים. זה אומר שהתרחשות לימודית מתקיימת בו זמנית במספר מקומות, כאשר הפדגוגיה ושיטות ההוראה תומכות את זה . דהיינו הלמידה הופכת להיות תלוית סוגיות, פרויקטים, אתגרים הרלבנטיים לחיי הלומדים. ומבנה החינוך, בית הספר, מרחבי הלמידה שבו, מציעים ללומד מנעד רחב של אפשרויות לפיתרון והתמודדות עם האתגר הלימודי.
בתכנון מבני חינוך ועיצוב בתי ספר חדשניים המעודדים חדשנות בחינוך, התומכים בדפוס פעולה, למידה, התנהגות הסתעפותי, נוכל לראות מרחבים גמישים המשנים את הפונקציונליות שלהם בהתאם לצרכים המשתנים של הלומדים ושל הצוות החינוכי, כנגזרת של למידה אישית תלוית הגדרת סוגיות רלבנטיות ללומדים. במבנה כזה, הלומדים יכולים לנוע באופן חופשי ומסתעף. לדוגמה, נניח כי כרגע הלומדים מתמודדים עם הבנת טכנולוגיית הגשרים, אזי, המרחב הבית ספרי יציע להם מגוון אפשרויות להתמודדות, הפועלות זו לצד זו במקביל ולא כפעולה המולידה פעולה. מזה אומר? למשל מרחב דיגיטלי המאפשר מציאות רבודה, לצד מרחב מייקרים המאפשר התנסות בבניית מודל כזה או אחר, לצד מרחב ידע אקדמי והיסטורי הבוחן את התפתחות הטכנולוגיה לאורך השנים וכן הלאה.
אז אם נצא מנקודת הנחה כי מרחב הלמידה הרלבנטי, ביחס למציאות המשתנה של ימינו ולצרכים האמתיים של ילדינו הוא מרחב הוליסטי, המציע מגוון אפשרויות בו זמנית, המתקיימות במרחב למידה גמיש, נבין כי הדיכוטומיה המגדירה את הכיתה כיחידה המתרחשת בה למידה ואת המעברים והמסדרונות כריק אחד גדול, כבר אינה יכולה להתקיים. במקום זאת, ישנם מרחבים המציעים פעילויות משתנות וקבועות, אך מתקיימים זה לצד זה בו זמנית. ולמידה המתרחשת בכל נקודה ונקודה במרחב הבית ספרי ובכל רגע נתון. כך שגם המעברים, אם ישנם כאלה, הופכים באופן אוטומטי למרחבים תכליתיים ללמידה משמעותית.
חדשנות בחינוך באה לידי ביטוי בתכנון מבני החינוך ועיצוב בתי הספר חדשניים המושתתים על הבנה כזאת, בעצם מתייחסים למרחב כאל מרחב המאפשר למורים ולתלמידים גם יחד לתת לדמיון שלהם להשתולל, לאפשר שיטות לימוד חדשניות ולהשלים אותם באמצעות מודלים מעניינים של הוראה, שאינה הוראה מסורתית ושתומכים ביצירתיות המחשבה.
דוגמאות מהעולם:
בית ספר בטיוואן המכשיר את המרחב הכיתתי למרחב גמיש המשתנה ומאפשר פעילויות משתנות:
בית ספר יסודי בהודו – טיפול במרחב הבין כיתתי כמרחב למידה ומרחב הזדמנויות כשלעצמו:
המרחב הבין כיתתי כמרחב למידה הממשיך את הפעילות המתרחשת בכיתות – בית ספר אל טורי – ירושלים:
