בתי ספר חדשניים ותכנון ורחבי למידה זוהי סוגיה שמעסיקה כיום רבות את אנשי החינוך, מנסחי הפרוגרמות ורשויות הערים בישראל כמו גם את עולם האדריכלות בארץ ובעולם. ברור לכולם כי תכנון מבני החינוך נזקק לריענון וחשיבה מחודשת, שתגדיר את מרחבי הלמידה באופן שונה מהמוכר.
מהי כיתה בבתי ספר חדשניים?
כדי לעשות זאת נידרש לשאול שאלות מהותיות הנוגעות להגדרה וניסוח מחדש של מושגי יסוד שהיו ברורים לנו עד כה. לדוגמה הכיתה כיחידת אם בסיסית, מהי כיתה? האם היא רלבנטית באופייה הנוכחי לבית הספר החדשני? כיצד תיראה הכיתה החדשה, אם בכלל? מה דינם של המסדרונות בבית הספר החדשני? ומה לגבי החוץ? ומהי מערכת הקשרים המתקיימים בן החוץ לפנים? וכן הלאה והלאה.
לצד הדיון הכל כך משמעותי בתכנון ועיצוב בתי ספר חדשניים, אי אפשר להתעלם ממאות בתי ספר הפזורים בארץ, שנבנו כאן לאורך השנים, ועדין עומדים על תילם ומקבלים כל שנה לפתחיהם תלמידים חדשים. אלו הם בתי הספר הבנויים באופן בו המרחב מחולק לכיתות סטנדרטיות ריבועיות ומסדרונות צרים המחברים ביניהן. מבני החינוך בתצורתם ההיסטורית מתקיימים לצד מימושן של פעילויות חינוכיות המנסות לקיים פדגוגיה אחרת, חדשנית, שיטות הוראה השואפות בכל תוקף להיפרד מהתשתיות המסורתיות.
התחדשות של מוסדות חינוך קיימים
לצד הדיון העוסק בתכנון מבני חינוך חדשניים, מתקיים דיון לא פחות חשוב, העוסק בהתאמת מבני החינוך הקיימים, בעיצוב בתי הספר שכבר ישנם, כבתי ספר חדשניים, על אף היותם משמרים תצורות והלך רוח ישנים. השאלה הנשאלת, היא כיצד מתאימים תצורת מבנה המבטאת תפיסות מנוגדות לחדשנות פדגוגית, לאופני פעולה וצרכים התואמוים את המציאות של חיינו. בעצם השאלה הזו, אנו מניחים באופן טבעי את היסודות לביסוס העקרונות על פיהם יתקיים עיצוב בתי ספר חדשניים.
מסדורנות ומעברים מתעוררים לחיים והופכים למרחבי למידה חדשניים
העיקרון הראשון מעלה לשיח את הצורך בטשטוש הגבולות בין כיתות הלימוד לבין המרחב הציבורי, הכוללים את המעברים והמסדרונות והפיכתם למרחבים שיתופיים, בעלי מכנה משותף, הן מבחינת צורנ והן מבחינת מהות ותוכן. הכוונה היא שכל מרחבי בית הספר יהוו תשתית להתרחשות לימודית. כלומר, שיהיו אלו מרחבים, המזמנים למידה מתוך סקרנות ועניין בכל רגע נתון. העיקרון השני הוא בעתם פועל יותא של העיקרון הראשון. הוא מתבסס על ההבנה כי ברגע שהפכנו את כל המרחב הבית ספרי למרחב שיתופי, המזמן התרחשויות לימודיות בכל רגע נתון, הלמידה הופכת מלמידה סטאטית ללמידה דינאמית, המאפשרת לתלמידים לנוע במרחב האפשרויות המוצעות להן, מתוך עניין וסקרנות ללמידה.
טיפים ורעיונות לשדרוג מרחב קיים
כמה טיפים במקרים בהם אין אנו יכולים לשנות מהיסוד את מבנה בית הספר, כלומר הכיתות נשארות כפי שהן, והמרחבים הציבוריים גם כן, ויחד אם זאת, עדיין ברצוננו לעצב אותם כבתי ספר חדשניי:
- יצירת מכנה משותף הן מבחינת תוכן והן מבחינת צורה. הכוונה היא שהשפה העיצובית הכוללת חומר, צורה וצבע, תחלוש גם על מרחבי הכיתות וגם על המרחבים הציבוריים, באופן כזה ניצור מכנה משותף ויזואלי. את השפה העיצובית תתמוך תוכנית לימודית ופדגוגיה מגובשת, המאפשרת את תנועתם במרחב של התלמידים ואת המעבר שלהם מהכיתה למרחב שמחוצה לו, באופן טבעי, המתייחס לכיתה ולמרחב החיצוני כמרחב הוליסטי שלם.
- החלפת המחיצות הקבועות, המפרידות בין הכיתות לבין המרחב הציבורי, במחיצות גמישות המאפשרות פתיחת הכיתה למרחב הציבורי, תחזק את הפיכת המרחב כולו למרחב הוליסטי, שיתופי ושלם.
- התייחסות למרחב החיצוני שמחוץ לכיתות, כמרחב המעודד תנועה ותומך בפעילויות לימודיות המתרחשות תוך כדי תנועה. מעבר להפיכת המרחב לתומך בפדגוגיה חדשנית, יש כאן התייחסות והתאמת המבנה לצרכים הטבעיים של הילדים באשר הם ילדים וזה אומר, להיות בתנועה, ללמוד תוך כדי תנועה. דוגמה נהדרת לכך, היא חיזוק תצורתו של המסדרון ועיצובו כציר תנועה, בין אם זה מסלול ריצה או משחק או כל מסלול תנועתי אחר, באופן המאפשר התקדמות בו מתוך עניין, למידה וסקרנות.
- הכשרת המרחבים החוץ כיתתיים כמרחבי למידה אלטרנטיביים, מעוררי סקרנות המציעים אפשרויות שונןת מההתרחשות בכיתה. מרחבים המאפשרים פעילויות מגוונות של קבוצה ואף מליאה שלמה.
