ריהוט לבית ספר – "חזרה לספסל הלימודים"

ריהוט לבית ספר, אם אבקש מכם לדמיין כיתה, מהו הריהוט שיהיה שם? האם יהיו אלו שולחנות? כיסאות? כיצד הם יראו? ומהם השורשים למשפט השגור בפינו: "חזרה לספסל הלימודים"? האמת היא, שברוב המקרים, גם בדמיון וגם עדיין במציאות, נמצא כי ריהוט בית הספר יהיו שולחנות מלבניים וכסאות.

לשולחן המלבני חתיכת היסטוריה שקיימת עוד הרבה מלפני חוק החינוך שנחקק ב- 1953. אז איך זה יכול להיות, כי למרות שאנו חיים בעידן בו קצב השינויים רק הולך וגדל, בכל הנוגע לריהוט בית הספר, איכשהו נראה כי הזמן קפא מלכת? למה עדיין, כל תחילת שנה, אנו שומעים ללא הרף את המשפט: "חזרה לספסל הלימודים" האם קיימות מגמות של שינוי? ממה הן מושפעות? במאמר זה, אנסה לשפוך קצת אור על הנושא.

ריהוט בית ספר – איך הכל התחיל?

ממש בראשית דרכה של מערכת החינוך, נוסחה פרוגרמה ברורה לבינוי בתי ספר. פרוגרמה שהעמידה נורמות וסטנדרטים של גדלים ופרופורציות – פרוגרמת "בן אלול". (ממש על קצה המזלג, פרוגרמה זו התבססה על הפרוגרמה הבריטית בזמן שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל). באופן עקרוני, פרוגרמת הבינוי שיקפה השקפת עולם ואידיאולוגיה שביטאו את התפיסה המקובעת הרואה את כיתת הלימוד כיחידה ריבועית שתכליתה להתאים לנוסח ההוראה הפרונטלית ברוח התקופה המודרנית וצורת ריהוט בית הספר הנגזרת מהשקפת העולם הזו, זה מה שאנו מטיבים לזכור: הסידור הטורי של השולחנות המלבניים וספסלי הישיבה. סידור המשליט סדר ושליטה, המופנה לעמדת הכוח המרכזית והפרונטלית – המורה.

שנים רבות חלפו מאז אותה פרוגרמת בינוי (שאגב נשתמרה ברובה כפי שהיא עד היום), אך יחד עם זאת אנו עדים לשינויים בתפיסות החינוכיות המעבירות את מרכז הכוח מהמורה כבעל הידע והשליטה לאחריות השיתופית, של קהילת לומדים, המורכבת מצוותים של לומדים ומתווכים, מורים ואנשי חינוך כאחד, לתהליך הלמידה שלם מתחילתו ועד סופו. במקביל השכלנו גם להבין כי דפוסי ההתנהגות של ילדינו במרחב השתנתו ללא היכר, מאז אותם ימים בהם הוכרחו לשבת דבוקים לספסל הלימודים. כיום הם פועלים במרחבי למידה חדשניים כישויות עצמאיות, באופן מסתעף ומרחבי, נעים ממקום למקום, ממישור למישור, ממדיה למדיה. אוטודידקטים, המונעים ממקור סקרנות לחקר ופעולה בתחומי העניין הרלוונטיים לעולמם.

חדשנות בחינוך גם בריהוט

הכרה בדפוסי ההתנהגות הדינמיים של ילדינו במרחב והבנת המגמות החינוכיות המשתנות, מכריחה אותנו לחקור ולשאול שוב ושוב, כיצד יראה ריהוט בית הספר? האם עדיין נכון לנו לקבל כמובן מאיליו את השולחן הזוגי המלבני וכסאות מותאמים לו? כיצד זה משרת אותנו בתוך כל ההבנה החדשה הזאת?

לפני שאדון בסוגים השונים של ריהוט בית הספר, חשוב לי לציין כי סוגיית ריהוט בית הספר הולכת ותופסת תאוצה. אם בעבר היו מעט מאוד חברות המספקות ריהוט כזה במבחר מצומצם ביותר, כיום אנו עדים ליותר ויותר חברות המספקות היצע מאוד רחב. בין אם יהיו אלו חברות מקומיות, או בין אם חברות בינלאומיות, אין כאן המטרה להמליץ על רהיט מסויים או חברה מועדפת. אלא לנסח את  חשיבות העקרונות המנחים אותנו בבחירת הריהוט הבית ספרי.

שולחן

שולחן צורני

אף על פי שהשולחן המלבני והכיסאות, עדיין מהווים איזשהי הנחת יסוד וברירת מחדל, שאיכשהו, חוזרים אליה שוב ושוב, אנו רואים מגמות של שינוי גם בתחום הריהוט הבית ספרי. לצד השולחן הסטנדרטי, יש היצע רחב של פריטי מדף המציעים שולחנות צורניים שונים: עגולים והוורסיות שלהם (הכוללים שולחנות נגוסים, חצויים לשניים למשל), אליפסה, משולש, טרפז ועוד ועוד. מהו בכלל שולחן צורני? שולחן צורני מתייחס לכל פלטת שולחן שאינה מלבנית סטנדרטית. נוכל למצוא כיום את השולחן הצורני כפריט מדף, או לתכנן אותו בהתאמה אישית. בכל אופן, משמעות השולחן הצורני, מעבר לעניין של טעם, היא מתן  מענה לפרקטית למידה הנגזרת מהפדגוגיות העכשוויות – עבודה בקבוצות. בין אם זה פיתוח רעיון ויזמות, בין אם סיעור מוחות או עבודה על משימה מוגדרת מראש. עבודה בקבוצה, הופכת להיות עיקרון מנחה בלמידה, על כן, הצורך בריהוט בית ספרי מודולרי, הנותן לכך מענה, ומאפשר קבוצות תלמידים משתנות, הוא צורך בסיסי ביותר.

שולחן  בגובה משתנה

אנו מבינים כי הלמידה היא תהליך דינמי המאפשר עבודה משתנה, בתנאים שונים, מתוך ההבנה שכל תלמיד הוא יחיד ומיוחד בעל סגנון עבודה משלו. יהיו כאלו אשר יעדיפו לעבוד בעמידה, על הדרך, יהיו כאלו שהישיבה הסטנדרטית והמוכרת תהיה טובה להם, ואחרים דווקא יעדיפו עבודה על שולחן נמוך. בתחום הריהוט הבית ספרי, נוכל למצוא פריטי מדף של שולחנות עבודה המותאמים לעמידה, ישיבה סטנדרטית וישיבה נמוכה בגובה קבוע. היותר מתוחכמים, יהיו אלו השולחנות בעלי הטכנולוגיה המאפשרת התאמת הגובה המשתנה בהתאם לצרכים, קיפול פלטת השולחן והתאמתו לצרכים המשתנים של המרחב, ניודו על גלגלים ועוד.

כסא

ספסל הלימודים, אותו אנו מכירים מהעבר הרחוק, נועד לשני תלמידים, והיה לעיתים מקובע לשולחן. המשמעות של זה, הייתה לקבע את הספסל ואת התלמידים לשולחן, על מנת להדגיש את תשומת הלב למקומו של המורה כמרכז הכוח. לצערי, גם היום אני רואה שולחנות מקובעים לספסלי ישיבה. בעיני זה ניסוח כושל, עטיפה מהודרת לרעיון שאיבד את תוכנו. מי שבוחר להציב רהיט כזה, מוטב שישאל את עצמו, מדוע הוא רוצה לקבע את התלמידים לשולחן, ואיזה פדגוגיה זה משרת? והאם בכלל זה תואם לתפיסה החינוכית שלו. בכל אופן, גם בתחום הכיסאות, נוכל לראות התפתחות ענפה למנעד רחב של אופני ישיבה.

לצד הכיסא הסטנדרטי, נוכל לראות ישיבה רכה על פופים ומרבצי ישיבה, הדומים, כסא בר, כריות ישיבה לרצפה, כסאות בעל בסיס גמיש, כסאות "קשב" בניסוחם המקצועי, כסא אופניים, מדף ישיבה כדור פיזיו ועוד. אין לי בעיה עם הכיסאות השונים, להיפך, אני חושבת שברגע שאנו מבינים את המטרה שלנו, יהיה לנו קל לבחור את המושב המתאים. אולם כאן אני חייבת לפתוח סוגריים להערה והארה גם יחד. בעיני כל הכיסאות תחת הקטגוריה של קשב וריכוז, מעלים שאלה נוקבת שיש לתת עליה את הדעת. הכוונה היא, אם הבנתי שלילד קשה לשבת זמן ממושך על הכסא ואני נזקקת לפעולות "הרגעה", אולי פרקטיקת הלמידה שבה בחרתי, אינה מתאימה לאופיים של התלמידים. ואולי לצד הלמידה, אני צריכה לאפשר להם "לחלץ עצמות" באופן יצירתי ומעורר השראה במקום לשבת על כיסא מיוחד, אבל זה למאמר בנפרד.

"ילד לא זקוק לשולחן עבודה, הוא זקוק למקום לעבוד בו"

ילד אינו זקוק לשולחן עבודה, אגב גם לא לכסא, לפחות לא הסטנדרטים. הוא זקוק למקום לעבוד בו, זהו משפט שטבעתי את חותמו לפני מספר שנים, בעת הלימודים שלי, כגישה המתייחסת לתפיסת המרחב בכלל. המשפט מתמצת תפיסת עולם שלמה, ומבטאת את מי שאני כאדם בוגר ובטח ובטח את מי שרציתי להיות כילדה. בוודאי כבר הבנתם שאיני פועלת בתוך הסטנדרט, לא שאיני חושבת שהוא לא טוב, לא ולא! אולם אני חושבת שכדי לדייק את מרחב העבודה, עלינו לפרוץ את הגבולות של הכיסא והשולחן המוכרים לנו, עד כמה שיהיו אלו משוכללים. לילדים דרכים מיוחדות משלהם להתנהל במרחב ולהפיק ממנו את הטוב עבורם. אנו, כמבוגרים אחראיים, מחובתנו, היא לפצח ולהבין את יחודו של כל ילד וילד, לאפשר את אופן העבודה המיטבי עבורו ולא עבורנו, לאפשר את גמישות המחשבה והרהיט עצמו.

מכאן ש"ילד לא זקוק לשולחן עבודה". מלכתחילה, שולחן העבודה נולד מתוך דפוסים נוקשים שנועדו להתאים לתפיסת עולם חינוכית קולקטיבית, שכיום כבר אינה משרתת אותנו. נכון שהשולחן מתאים גם היום, אגב, (גם אני עובדת בין היתר על שולחן סטנדרטי, אבל לא רק…) אך הוא לא העיקר. ההבנה היא כי ילד זקוק למרחב עבודה אישי וייחודי לו, ולוא דווקא לשולחן, היא הבנה רחבה, הרואה את הילד עצמו, את סגנון העבודה הייחודי לו, ומאפשרת אותו. פעם זה יהיה השולחן בוורסיות שונות, פעם זאת תהיה הרצפה, הקירות ופעם נוספת, סגנון העבודה הייחודי של אותו תלמיד, יצריך מאיתנו חשיבה מחודשת על תכנון ריהוט בית ספר מותאם אישית לאופיו. דוגמא נהדרת לניסוחם מחדש של ספסל הישיבה והשולחן, ניתן לראות בעבודה הנפלאה – FLYING CARPET  . עיצוב של Glenn Wilcox  Anca Trandafirescu . זהו לא שולחן, זה לא ספסל, זה גם וגם וגם, גמישות של חומר ורעיון גם יחד.

אגב בשיטוטי ברשת ונבירה בהיסטוריית שולחן בית הספר וספסל הלימודים, צדה עיני את עבודתה הנפלאה של נעמה https://naamasimanim.co.il/school-desk-renovation/. מעבר להיותה יוצרת מוכשרת שייחודה הוא יצירת מתנות בעלות חותם אישי, בניחוח עבודת יד,  זוהי דוגמא נהדרת, מחווה יפהפייה ופרשנות עדכנית לשולחן בית הספר הישן. הפיכת היחידה המנוכרת, ללא שם, אותו פריט כללי, הרואה בכל התלמידים פס ייצור של התרבות המודרנית, לפריט ייחודי, ססגוני, המייצר מרחב של עשייה אישית המפרה את הרוח היצירתית והסקרנות.

לפני  סיום כמה טיפים לבחירת ריהוט בית ספר:

• בבואכם לבחור ריהוט בית ספר מתוך קטלוג של חברה כזו או אחרת, שאלו עצמכם מהי התפיסה החינוכית שלכם? מהן פרקטיקות הלמידה הנגזרות מהתפיסה החינוכית שלכם? ברגע שנקודות אלו יהיו ברורות לכם, יהיה הרבה יותר פשוט לבחור את הריהוט שיענה על כל הצרכים שציינתם.
• כבר הבנתם מה אתם רוצים, סוג שולחן, סוג כיסא, יופי! חשוב להבין את איכותו של המוצר. ישנן המון חברות המציעות ריהוט בית ספר מגוון, אין כאן העדפה לחברה זו או אחרת, מלבד אחריות המוצר. איכותו של המוצר אמור להוות גורם מכריע בשיקולי הבחירה, היות ובלאי המוצרים בבית ספר הוא גדול מאוד. על כן נרצה להשקיע במוצר איכותי, בעל עמידות גבוהה.
• אל תחששו לחלום בגדול. נכון כי הכי קל לבחור פריט מוצר מדף מתוך קטלוג. אך זוהי זכות אדירה לעצור רגע, ולנסח את פריט הריהוט המותאם אישית למה שאתם רוצים שיתרחש במרחב. הדבר הזה אפשרי לגמרי, נכון, הוא יותר יקר, כי ברגע שריהוט בית הספר, הוא לא חלק מפס ייצור, אל מותאם אישית, הוא עולה יותר. אולם יש מקרים בהם זה משתלם. אלו המקרים בהם המרחב שלכם הוא כל כך מדויק, מרחב הפועל בהתאם לתפיסה חינוכית רחבה ומהודקת, בהם הערכים הכללים של בית הספר מתנקזים לאותה תפיסה. בהם הצוות החינוכי והתלמידים פועלים כצוות שלם המנווט את האנייה להצלחה מובטח. במקרים כאלוף כאשר הכל מאוד ברור ומדויק, ונגזר ממנו פריט ריהוט שונה מהסטנדרט, אל תחשבו פעמיים. ההוצאה שווה את ההשקעה.
• לבסוף גמישות מחשבה – ונניח שאין ביכולתכם להחליף את ריהוט בית הספר הקיים ונניח שהוא מגביל אתכם, ואינו תואם את אופני הלמידה שאתם שיתרחשו, אז תשנו אותו: סובבו אותו, הפכו אותו, מי אמר שאי אפשר לשכב על הרצפה ולכתוב על גג השולחן?